רשלנות רפואית עם כשל נשימתי

ענת בוקר טוב

שמי אלי ואבקש לספר לך על נסיבות מקרה פטירתו של אבי זאת תוך תחושה של רשלנות רפואית חמורה מצד בית החולים שהובילה לפטירתו, להלן השתלשלות האירועים:

אבי בן 43 היה במותו כאשר הוא היה חולה במספר מחלות רקע אשר כללו: השמנת יתר, יתר לחץ דם, סכרת, ואי ספיקת לב ימנית , זאת בנוסף למחלת כשל נשימה ריאתית (Copd) שהלכה והחמירה עם השנים , כאשר בשנותיו האחרונות אושפז מס׳ פעמים בבתי חולים אך מדובר באדם שתפקד באופן עצמאי והיה נגר ללא צורך בסיוע (כולל ביצוע מטלות פיזיות) למרות מגבלותיו

לאחר זריקת חיסון שפעת (ככל הנראה הדליקה טריגר אך לא ברור ההקשר) , אבי לא הרגיש טוב ואושפז בבית החולים במחלקה הפנימית בדרום הארץ.

כשל נשימתי אשר גרם לחוסר יכולת לנשום עצמוני באופן מספק) גרר חיבור למכונת הנשמה (טובוס) ומשם הובהל אבי לטיפול נמרץ במצב של מורדם ומונשם.

במהלך האשפוז ובהחלטת מנהל מח׳ טיפול נמרץ ויעוץ פרטי שקיבלנו ממנהל מחלקת ט״נ רמב״מ הוחלט על ביצוע פיום קנה (טריאוכוסטמיה) כאופציה הכרחית אשר תאפשר תקווה לשיקום עתידי ועל כן הסכמנו ובוצע הניתוח

לאחר ייצוב מצבו ביחידת הטיפול נמרץ הועלה אבי למחלקה הפנימית שם נתגלתה רמה רפואית ירודה כדלהלן;

1. בדיקות לזיהוי חיידקים הצריכו הוצאת צינור הזונדה, ניסיונות החזרת הצינור בצורה לא מקצועית ( בוצעו ע״י אחות מחלקה , רופא אא״ג ולבסוף על ידי מומחה שהצליח) יצרו זיהום והזזת צינור ההנשמה שגרמו לירידה ברמות חמצן בגוף אשר הצריכו הכנסתו של אבי לניתוח פיום קנה מחדש תוך החזרתו לטיפול נמרץ .

שם בשנית יוצב מצבו הנשימתי ואף הוחזר למחלקה הפנימית בשנית.

2. עם חזרתו למחלקה הפנימית קיבל אבי טיפול באנטיביוטיקה וטיפול תרופתי לא תואם (רמת אשלגן ומלחים גבוהה) אשר גררו עלייה בערכי לחץ הדם ובצקות על הריאות תוך בחינת צורך בניקור פלוראלי( חלל בית החזה) לשחרור הנוזלים.

שינוי באופן הטיפול ומתן תרופות משתנות הובילו שיפור משמעותי ומהותי באופן אובייקטיבי ( ערכי לחץ דם, דופק וסטורציה מצויינים) סללו דרך לתחילתו של מסע שיקום תוך תכנון להוצאה לבית חולים שיקום נשימתי

לאחר שיחת טלפון הובהלנו לבית החולים עקב החייאה שמבוצעת באבי אך כשהגענו אבי נפטר.

אבקש להדגיש כי עיקר הבעיה ובעיקרם פונה אני אלייך.

עם הגעתי לבית החולים ולשאלתי את הרופא מה גרם לשינוי הקיצוני הוא טען בפניי כי אבי משך את צינור ההנשמה (למרות שהיה חייב להיות קשור בידיו) אך מאחר וככל הנראה האחות הייתה עסוקה בחולים אחרים היא לא שמה לה למשיכת הקנולה (כזאת רשלנות פושעת בעיניי שגרמה למותו הישיר של אבי) .

לאחר שהאחות זיהתה היא קראה לו (רופא תורן) והוא החל להנשימו במכשיר ה״אמבו״ שהינו מכשיר הנשמה ידני.

לטענתו מאחר והוא היה לבד ( רק עם אח מהמחלקה) הוא אינו הצליח לייצב את מצבו הנשימתי (״מסת הגוף שלי קטנה ואני לא יכול לתת לו מספיק חמצן לבד) כאשר לאחר כשלוש עד ארבע דקות הצטרפו אליו רופאים נוספים והחלו ניסיונות בהחדרת ״טובוס״ בפיו להנשמתו אך עקב הזמן שעבר גרר פרפור חדרים ולמרות מכות חשמל קיבל כשלו ניסיונות ההחייאה ואבי קיבל דום לב שגרם לפטירתו.

אבקש להדגיש בפנייך כי אנו מבינים את מצבו הרפואי של אבי אך מאוד מתרעמים וקשה לנו העובדה כי חוסר תשומת הלב במשיכת הקנולה גררה וגרמה לנו לאובדן תקווה של החלמה בעלת סבירות טובה ולקיחתו של אבינו מאיתנו בטרם עת.

לאור המתואר דלעיל אבקשך לשוחח עימי ולשמוע מדברייך האם יש בתחושותינו צדק והגדרתם כרשלנות רפואית. אמנם ראיתי שאתה מטפלת במקרים של אי גילוי מומים בהריון או לידה רשלנית אך אשמח אם תשקלי לקבל על עצמך גם מקרה מסוג זה.

תודה. דייב, בן 22 מאשקלון