שיתוק מוחין או תסמונת דאון הינן ליקויים מוחיים קשים אשר חלק מהם נגרם עקב רשלנות רפואית בזמן ההריון או הלידה.

בארה"ב ישנה סערה סביב הצעת חוק המנסה להסדיר נושאים אלו באופן שייקל עם ההורים לקבל פיצוי אם לבנם יש שיתוק מוחין, תסמונת דאון או מומים אחרים. אם רופאים פנו נגד החקיקה, זה יהיה אבוד ואובמה ידעו זאת, ולכן הוא בשקט הסכימה לשקול שורה של רפורמות רשלנות רפואית, כי בכל תקופה אחרת, כנראה היה פוטר על ידי נשיא דמוקרטי. (הפחתת פרמיית ביטוח רשלנות רפואית הוא בעדיפות עליונה של הסכם המעברים -. והרפובליקנים) ריאן ליזה מגלה נכונות של הנשיא לשקול רפורמות רשלנות במסמך פנימי בבית הלבן ליזה לאחרונה פורסמו באינטרנט כחלק שלו סיפור חדש ב 'ניו יורקר' . כפי שליזה מסביר , את תזכיר 2009 יולי, נכתב על ידי ננסי אן דפרל, ראש לשכת הבית הלבן של רפורמת הבריאות, סוזן שר, ראש מישל אובמה של הצוות, הניחו את חמש דרכים דיני רשלנות רפואית יכולה להיות רפורמה קצר מכסת הלא נזקים כלכליים. דפרל ואת שר הזהיר אובמה כי הנזקים מכסת היה בלתי נסבל מבחינה פוליטית, בהתחשב קולית אובמה התנגד כבר רפורמה זו.

הרעיונות מתאר במזכר לא היו מהפכניים. כל נוסתה ברמת המדינה או המוצע על קשקשים קטנים יותר. עבור כל אחד, הניח דפרל ואת שר את הראיות רשימה של היתרונות והחסרונות. בסוף במזכר היה רשימה שבה אובמה יכול לציין איזה רעיונות הוא המועדף. הוא היה מעוניין רק אחד: הצעה יש רופאים בהתנדבות לספר לחולים כאשר הם עושים טעויות ולהתנצל. זה אולי נשמע מטורף, אבל את הרעיון – המכונה גילוי מוקדם של טעויות רפואיות וגישור או "עבודות סליחה" – כבר הוכח להפחית תביעות ועלויות של אוניברסיטת מישיגן מערכת החולים, למעשה, היה אובמה הציע חקיקה כולל הרעיון בסנאט בשנת 2005.

בהערה בכתב יד על מזכר ליזה השיג, כתב אובמה: "ברור שאנחנו לא צריכים לעשות שום דבר כי שוקל את המאמץ הכולל, אבל אם זה עוזר אימיא להישאר על הסיפון, אנחנו צריכים לחקור אותו".

מעניין, היה אובמה נשא נאום בפני אימיא שבועיים לפני מזכר שנכתב בו הוא רמז כי הוא העדיף רפורמה רשלנות, תוך מתן פרטים לא. הנה מה שהוא אמר אז על שיתוק מוחין או תסמונת דאון.

שמי לבנה, אני בת 43 משתמשת יותר מחמש שנים בתרופת האלטרקסין ולכן החלטתי לשלוח מייל אל עורכי דין רשלנות רפואית.

.בעקבות שימוש בתרופה החדשה התחלתי לחוש חולשה עייפות נשירה מוגברת בשיער, ועוד. כיוון שהרופא לא ידע אותי על שינוי בפורמולה לא קישרתי את הבעיות במצבי הבריאותי לנטילתן ופניתי למספר רופאים כדי שיאבחנו את מצבי. כאשר הגעתי בסופו של דבר לאנדרוקרינולוג נאמר לי כי אין צורך במעקב בעקבות שינוי הפורמולה למרות כל מה שנאמר.אשמח אם עורכי דין רשלנות רפואית יוכלו להיות איתי קשר ולעדכן אותי בדבר הדרכים להגשת תביעה ייצוגית או אישית כאן.

אני ילדתי לפני שנה והתחלתי את הפורמולה החדשה סמוך ללידה ללא ידיעתי, יש לי שלוש קופסאות ריקות של אספן ועוד קופסה שהתחלתי להשתמש לפני שבועיים לערך, כיוון שהייתי אחרי לידה יחסתי את כל התופעות לוואי לתופעות של אישה לאחר לידה למרות שזאת הלידה השניה שלי ואחרי הלידה הראשונה לא סבלתי מהתופעות הללו, בחודש השלישי אחרי הלידה היו לי רעידות במהלך השינה זה היה קורה לי אחרי שהייתי מרגישה חולשה ואז הייתי ניגשת באמצע הלילה להכניס משהו מתוק לפה כהרגשתי כמו ירידת סוכר ואז אחרי שהייתי חוזרת למיטה הייתי מתחילה לרעוד ורק אחרי עשרים דקות לערך זה היה מפסיק מעצמו, במהלך היום הייתי מותשת. הפסקתי אחרי שבוע להניק את בני כי הרגשתי שאני פשוט לא יכולה להחזיק אותו על הידיים כי אני נרדמת איתו ביחד, העדפתי ללכת להאכיל אותו בבקבוק וללכת לישון אתו מאשר לשאוב או להניק אותו, עשיתי בדיקת TSH והיא יצאה מאוזנת אך מעט יותר גבוה מהבדיקה הקודמת וכיוון שהרגשתי מוזר ולא מאוזנת ובמגמת עליה בTSH העלתי את המינון מ100 כל השבוע ל150 חמש פעמים בשבוע. אחרי חודשיים וחצי נשארתי במשקל עודף מאוד גבוה מה שאני לא רגילה לו, 65 קילו, ניכנסתי למשטר של דיאטה וספורט למרות שאני לא אוהבת ספורט ואחרי חודש וחצי אינטנסיבי אני רואה שאני לא זזה במשקל. כבר אז הבנתי שמשהו לא הגיוני, אז שוב עשיתי בדיקה TSH ושוב הופיע שאני מאוזנת אבל שוב במגמת עליה מהבדיקה הקודמת ועוד אחרי שהוספתי 4 כדורים, אז הגעתי למצב שלקחת כל השבוע 150 כלומר כפול המינון שהייתי מאוזנת איתו במשך 4 שנים, לאחר חודשיים וחצי עדיין הרגשתי משהו לא תקין ואז כבר יצא הפירסום של האלטרוקסין ועשיתי שוב בדיקה והפעם יצא שאני בתת פעילות וזה אחרי שבמשך חודש וחצי אני לוקחת מינון כפול. הייתי אצל רופאת נשים במהלך התקופה הלא ברורה הזאת כי חשבתי שזה בעיה הורמונלית שמונעת ממני לרדת במשקל ואכן הרופאה גילתה לי משהו חדש שמעולם לא היה לי -היא גילתה שיש לי נמק, זאת הפעם הראשונה ששמעתי על זה וישר התחלתי לברר על עורכי דין רשלנות רפואית, לי יש הרגשה שזה קשור לכדור החדש, כי מעולם לא היתה לי בעיה כזאת קודם, בכל אופן הבעיה שכרגע העיקרית שפוגעת בי בצורה מטורפת בעירנות, אני מזיעה בצורה מטורפת, יש לי מיגרנות כל שבועיים, הייתי אצל דיאטנית, ואני לא מצליחה בשום אופן לרדת במשקל ונאמר לי שברגע שארד כנראה שאפתור את הבעיה של הנמק.

המסקנה שלי היא שאין ברירה ואני חייבת עורכי דין רשלנות רפואית כדי לממש את זכויותיי בכל הסיפור שקרה כאן.

עורך דין רשלנות רפואית מספר כי בניסיון להשיג תמיכה עבור הרפורמה בבריאות מרופאים במדינה בארה"ב בחזרה בשנת 2009, הבטיח הנשיא ברק אובמה פעולה על פריט סמוך לראש הרשימה רצונם – רפורמת רשלנות רפואית.

עורך דין רשלנות רפואית מתאר את הצעד הראשון: 25 מיליון דולר במבחן חלופות למערכת אחריות רפואית. זה זכה לשבחים מצד איגוד הרפואה האמריקני, בין היתר. אבל מאז הרפורמה נזיקין ברמה הפדרלית הושם על קרח, קורבן של כסף הן חזק בפוליטיקה מריר.

הוראות רשלנות רפואית של הגנת החולה ובמחיר Care Act היו מוגבלות מלכתחילה – 50 מיליון דולר בפרויקטים הפגנה הרחיבה המדינה. והקונגרס לא לממן את זה. גם לא הממשל לקבל את 250,000,000 $ אותו ביקש עבור שנת הכספים 2012 עבור משרד המשפטים לחקור גישות חלופיות.

בינתיים, הרפובליקנים בית דוחפים סוג של רפורמה שהם מגובים במשך שנים רבות – כובע הפדרלי 250,000 $ על הנזקים noneconomic וקיצור התיישנות. אבל את הצעת החוק, המכונה חוק הבריאות, יש סיכוי קטן לנקות את הסנאט, שבשליטת הדמוקרטים, שהתנגדו לרפורמה היסטורית נזיקין.

עורך דין רשלנות רפואית מוסיף כי שני הצדדים היו מתווכחים במשך שנים, עם הדמוקרטים מאשימים הרפובליקנים של ציפוי עם המבטחים במקום פצועים, והרפובליקנים אומרים הדמוקרטים מחויב עורכי הדין. בינתיים מחקרים רבים תיעדו מתמשך עם בעיות בטיחות המטופל, כמו גם ליקויים משמעותיים באופן שבו המערכת המשפטית כיום מטפל במקרים רשלנות, המכונה לפעמים "צדק הקופה".

זאת אלא אם כן המעשים supercommittee, זה נראה כמו נזיקין הרפורמה תישאר לעת עתה לארצות – רבים מהם כבר עברו סוג כלשהו של פעולה. משרד התקציב של הקונגרס העריך כי הרפורמה נזיקין דומה להצעה כמוסות הרפובליקני יציל 54000000000 $ במשך 10 שנים.

"זה לא נראה כמו משהו גדול הולך לקרות בקרוב", אמר עורך דין רשלנות רפואית. הבקשה $ 250,000,000 משרד המשפטים לממן חלופות לרבות בתי משפט בריאות כביכול, נמל בטוח "לחשוף ולהתנצל" מודלים ", יכול להיות מאמץ משמעותי", הוסיף.

הוראות ACA, לעומת זאת, היו שווים מעט מלכתחילה. $ 50,000,000 המוצע "הם הראו שאכפת להגיב הרפורמה רפואה הגנתית כזו, אבל מגבלות החוק לא איפשר אותו הסכום לכל דבר", אמר Bovbjerg.

"זה היה מיועד רק פעם כשוחד פוליטי", אמר פיליפ הווארד, מייסד ויו"ר של טובת הכלל, הדוגלת עבור בתי המשפט מומחה לבריאות ליישב תביעות אחריות רפואית. תומכיו של בתי המשפט הבריאות אומרים יהיה הוגן יותר עקבית יותר מאשר בדרך הנוכחית של רשלנות בטיפול בתיקים.

מה שנשאר הם פרויקטים מצומצם יחסית במימון ביוני 2010 עם $ 25,000,000 הראשוני באמצעות הסוכנות למחקר בריאות ואיכות – 13 מענקים תכנון של כ 300,000 $ כל אחד ושבעה 3 מיליון דולר, לשלוש שנים פרויקטים הפגנה.

וגם כי התוכנית AHRQ נמצא בהמתנה. מחלקת הבריאות ושירותי האנוש שידל יישומים לסיבוב השני של מענקים אך "מאז הקונגרס לא מימנה את זה, יישומים לא נבדקו", אמר פקיד HHS.

הרפובליקנים בקונגרס מתנגדים פרויקטים ההפגנה בתקווה מיצוב הרפורמה בחוק הנזיקין שלהם כמו חתיכת הליבה – וחתיכת מוגדרים היטב, לאחר דיון בקונגרס כל כך הרבה – האסטרטגיה שלהם "לבטל ולהחליף" את ACA, אנשי לומר.

"פרויקטים הפגנה של הנשיא הם ניסיון מצהירים עניין רפורמות רשלנות מבלי לנקוט פעולה", כתב חבר הקונגרס לאמר סמית' (רפובליקני מטקסס) בדואר אלקטרוני אל פוליטיקו. "אנחנו לא צריכים" להוכיח "כי רפורמות רשלנות רפואית יעילים, כי כבר הוכח במדינות שבהם הרפורמות הללו נחקקו".

כובעים, כבר במקום במדינות רבות, כולל טקסס וקליפורניה, עשויה לספק חיזוי יותר לרופאים מבטחים רשלנות. אבל הם לא עושים כלום כדי לטפל במערכת הבסיסית, אשר הבינו יותר ויותר לשמש גם חולים וגם רופאים היטב או למדי. אבל את הוויכוח הפוליטי על איך לטפל בבעיה יש המאובנת לתרגיל פרטיזן שינון, אמר Bovbjerg.

"עורך דין רשלנות רפואית וחבריו אומרים כי המערכת עובדת נהדר", אמר. "הצד השני אומר שזה הדבר הגרוע ביותר מאז נפילת האדם מגן עדן, אבל אם יש לנו קצת פחות מזה, יהיה בסדר."

בספרו, "בריאות, מובטחת", הניח יחזקאל עמנואל, bioethicist כעת באוניברסיטת פנסילבניה, לשעבר יועץ הבית הלבן על מדיניות הבריאות, את התיק נגד מערכת רשלנות הקיים.

"מחקרים רבים הראו כי רוב החולים הסובלים טעות רפואית אינם פיצוי, בעוד לבחור כמה פרסים ענקית לנצח. וזה בממוצע, החולים צריכים לחכות כמעט חמש שנים כדי לפתור תביעות ולקבל תשלומים במקרה של רשלנות רפואית -. בשש אם המקרה קשור המסירה של תינוק "

בין החלופות מפותח במדינות או כמה יישובים כוללים את "לחשוף ולהציע" או "לחשוף ולהתנצל" מודל. הוצג לראשונה על ידי ותיקי המינהל ואומצה על ידי מערכות בריאות אחרים, כולל אוניברסיטת מישיגן, הוא מעודד ספקי בריאות להכיר להתנצל על טעויות רפואיות חולים להציע פיצוי. אם המטופל דוחה את ההצעה בוחר לתבוע, כל הודאה הקודם יהיה קביל בבית המשפט. המצדדים אומרים מודל זה מעודד ספקי לזהות טעויות בגלוי – ולעבוד על דרכים למנוע שגיאות או נזק מלקרות לחולה אחר.

בתי המשפט הבריאות, בהתבסס על המשפט המקצועית הקודמת, תעניק פיצוי מינהלי כמו הורה על ידי שופטים מיומנים ומומחים רפואיים, ולא במשפט המקובל על ידי חבר מושבעים שכבה. אלו לא נבדקו עדיין.

המודל נמל המבטחים יגן ספקי מאחריות אם פעל הוקמה הנחיות להתאמן הכי טוב, אם כי במקרים רבים, הנחיות אלה טרם שצוין או על הסכמה רחבה.

הסיבוב הראשון של מענקים AHRQ בתנאי מימון כדי לפתח ולבדוק כמה מן המודלים האלה, במיוחד לחשוף ולהציע מגוון. מעניקה הפגנה הלכו החוקרים באוניברסיטה, מערכות הבריאות, מחלקת בריאות הציבור ומערכת המשפט.

והרעיון היה כי חלק 13 מענקים התכנון היה לאחר מכן לקבל את הפרוייקט ברמת המימון.

"זאת היתה תקווה", אמרה ג'וי וילסון, מדיניות בריאות מנהל הוועידה הלאומית של המחוקקים. "אבל זה לא קל לממן כל דבר בסביבה זו. זה לא קרה

עורכי הרפורמה רשלנות רפואית מקיפה מתוסכלים אי התאמה בין הרטוריקה פעולה. וגם AMA עדיין רוצה לתקן את המדינה.

"זה יחזור סביב – ו – במוקדם ולא במאוחר – כי ביסודו של דבר, אתה לא יכול לנהל את הבריאות אם אתה לא יכול לנהל טיפול צדק בריאות," אמר הווארד. "אבל פוליטיקאי לא רוצה לעשות את זה."

אין ספק די אפילו עורך דין רשלנות רפואית נותר חסר המום מול כל ההתפחויות האחרונות.

רשלנות רפואית בלידה יכולה להביא לנזקים קטסטרופליים לכל משפחת התינוק מלבד לו עצמו כמובן. לא נראה כי כמות המקרים פחתה בשנים האחרונות כי אם עלתה, בעיקר לאור הגידול בכמות הלידות.

עורך דין רשלנות רפואית בהריון מדווח על שמונה שנים לאחר תיקון מחוקקים בארה"ב, קבוצות מתכוננות לעימות אפשרי בבית המשפט העליון בפלורידה על חוקתיותו של כובע על הנזקים חוקית. שכת עורכי הדין הגישו תקצירים החודש תומכים  בפיצוי 1,000,000 $ על הכאב ועל הסבל נזקים כי היה חלק פרופיל גבוה של שיפוץ 2003. בצד השני, היועץ המשפטי פאם בונדי ומגוון רחב של קבוצות רפואיים הראו שהם יהיו קובץ תחתונים תמיכה של החוק, על פי יומן מקוון בית המשפט העליון.

התומכים טענו עוד כי כובעים כאלה יש צורך החזק רשלנות רפואית, עלויות הביטוח עבור רופאים וספקי בריאות אחרים. המקרה נובע מותו בשנת 2006 של 20 בן מישל מקול זמן קצר לאחר שילדה בפורט וולטון ביץ' המרכז הרפואי. מק 'קול, אשר מזוהה ברשומות בית המשפט כמו של חיל האוויר "תלוי,"טופלה בבית החולים על ידי רופאים חיל האוויר לאחר שאובחנו עם לחץ דם גבוה, מצב חמור המכונה רעלת הריון. בני משפחתו של מק 'קול תבע את הממשל הפדרלי, ובית המשפט קבע שהם צריכים לקבל 3 מיליון דולר, כולל 2 מיליון דולר שאינם כלכליים — או כאב וסבל פיצויים —. אך השופט מופחת אלה שאינם כלכליים נזקים $ 1,000,000 בגלל החוק של 2003. בית המשפט לערעורים -11 האמריקאי לערעורים השנה פסק כובע אינו מפר את החוקה הפדרלית אלא גם אמר בית המשפט העליון בפלורידה צריך להתייחס לנושא על פי חוקת המדינה. זה עורר גל של נסורת החודש, כמו מתנגדי מבקשים לקבל כובע זרק החוצה בטענה החוקתית מספר. השופטים לא מתוכנן טיעונים בעל פה במקרה. "גם אם בית משפט זה מקבל כפשוטם את הרעיון המפוקפק כי הגבלת פרסים המושבעים במקרים רשלנות רפואית יהיה להקטין באופן משמעותי רופאים פרמיות אחריות להבטיח את הזמינות של טיפול רפואי איכותי פלורידה הכל, זה שרירותי בעליל ולא הוגן להטיל את העלות של זה לתועלת הציבור על הקורבנות שנפגעו הכי קשה מעטים יחסית של רשלנות רפואית, "עורכי הדין של משפחת מק 'קול טען קצר. אבל בפסיקתו מוקדם יותר השנה, שופט שלושה פאנל של בית המשפט האמריקני לערעורים -11 אמר המחוקקים "זיהו מטרה ממשלתי לגיטימי" באישור כובע. "המחוקקים בפלורידה סביר למסקנה כגון כובע יפחית פרסים נזק בתורו לעשות ביטוח רשלנות רפואית הזולה יותר ובריאות יותר נוחים,"פסק הדין אמר. החוק 2003-רשלנות רפואית דרבן אחד הקרבות הגדולים ביותר של Tallahassee הפוליטית של העשור האחרון. Caps על אי – נזקים כלכליים היו נושא הבזק מוט במהלך הדיון, כמו רופאים מושל לשעבר ג'ב בוש דחף גבולות 250,000 $.

אחרי חודשים של מאבק, המחוקקים אישר פשרה שכלל גבולות של 500,000 $ או 1,000,000 $, תלוי בנסיבות ואת מספר האנשים המעורבים במקרה. בקיצור שלה, אמר בר האיגוד האמריקאי לא לנקוט עמדה בנושאים חוקתיים פלורידה. אבל הוא אמר שהוא מתנגד הלא כמוסות נזק כלכלי משום שהם "להרתיע עורכי דין מלקחת במקרים ראויים לשבח שם נזקים כלכליים נמוכים, ובכך לערער את היכולת של מספר לא מבוטל של פצועים ולבקש פיצוי בבתי המשפט." עורך דין רשלנות רפואית בהריון מוסיף כי יש לבחון אם במקרים דומים בישראל פוסקים פיצוי דומה.

לסיוע משפטי חיוני לתביעה שלך לצדק יש לפנות אל עו"ד רשלנות רפואית. אפשר לבזבז זמן בחיפוש אחר עו"ד רשלנות רפואית טוב שיכול לעזור לכם לקבל פיצוי מגורם אשם.

זה לא טיול בפארק והרבה חוקים ותקנות משפטיות נכנסים למשחק כאשר אתה להגיש תביעה נגד איש מקצוע רפואי. כאשר מדובר במקרה רשלנות רפואית, עו"ד רשלנות רפואית צריך את כל הפרטים בדבר מצבו הרפואי של המטופל כך הוא / היא יכול לבנות תיק מוצק על בסיס ראיות הארדקור של רשלנות או טעויות. רק עו"ד רשלנות רפואית מוכשר יכול לעזור לך בהקשר הזה. הוא / היא יהיו בידע מעמיק על הכללים ההליכים המשפטיים לגבי מקרים רשלנות רפואית.

פורטל עו"ד און לייין הוא אתר בו ניתן למצוא עו"ד רשלנות רפואית מעודכן עם חוקים יהיה לדעת בדיוק איזה צעד לנקוט בזמנים מסוימים. תביעה רשלנות רפואית יכול להיות ארוך אחד צריך לשכור יועץ אשר אגרסיבי מקצועי בבית באותו הזמן.

עורך דין שמבין את המצב הקשה של הקורבן ו / משפחתו, יהיה בעמדה טובה יותר להתמודד עם המצב. בעוד במצוד אחר עורך דין, ודא כי אתה לא עושה שום החלטות חפוזות. אם אתה רוצה תוצאה חיובית אז ההימור הטוב ביותר שלך היא לשכור נציג משפטי שנלחם מקרים כאלה בעבר. ניסיון זה יעמוד לך לעזר רב כאשר במקרה שלך מגיע בית משפט. אחד צריך להבין את חומרת רשלנות רפואית. לא רק צריך את הקורבן שלו / משפחתה לקבל פיצוי, הרופא מודאג יכול גם להפעיל את הסיכון שלו / שלה הרישיון הרפואי בוטל. כוח המשיכה של הנקודה השנייה לא ניתן הדגיש מספיק. לכן, חיוני לך גישה לעורך דין אשר יבחן את המצב לפני שתחליט על כל אם לנקוט בצעדים משפטיים או לא. למרות להתמודד עם רשלנות רפואית, עורכי דין Rockford לאמץ גישה פשוטה, כך אין זמן מבוזבז בכלל. זה צעד חכם לעשות, במיוחד כאשר קיימת מגבלה על הזמן במקרים כאלה. החוש המשפטי של עורך הדין שלך מובא בחזית בעת הלחימה מקרה כזה רציני.

ניתן לקבל ייעוץ משפטי ע"י עו"ד רשלנות רפואית ענת מולסון במייל: molson@nmlaw.co.il

ישנם מקרים בהם מוגשת תביעה רפואית רבים בנושא ביופסיה או מלנומה. אמנם לא כמו במקרי רשלנות רפואית בלידה, אך במספרים לא מבוטלים. להלן מחקר בנושאים אלו שפורסם לאחרונה:

המחקר השווה שיטות ביופסיה, חלקית ומלאה, מבחינת דיוק באבחון ההיסטופתולוגי של מלנומה עורית וקביעת שלב המחלה באופן מיקרוסקופי (microstaging). המחקר כלל אוסף של מקרים אשר נאספו לאורך 12 שנים במרכז הפנייה שלישוני. במחקר נמצא כי בקרב חולים אלו, אבחון היסטופתולוגי שגוי נפוץ יותר במלנומות אשר עברו הערכה בעזרת ביופסיית punch וביופסיית shave מאשר בכריתה מלאה של הגידול. ללא קשר לסוג הביופסיה. השימוש בביופסיות punch ו-shave יכול להוביל גם לאי-דיוק בקביעת שלב המחלה באופן היסטופתולוגי.

ניסו להשוות בין שיטות ביופסיה, חלקית ומלאה, מבחינת דיוק באבחון ההיסטופתולוגי של מלנומה עורית וקביעת שלב המחלה באופן מיקרוסקופי (microstaging).

זה כלל ביופסיות חלקיות ומלאות. גורמים אחרים שנלקחו בחשבון היו מיקום אנטומי, סוג הרופא בתחילת ניהול המקרה, פיגמנטציה נמוכה (hypomelanosis), תת-הסוג של המלנומה, גודל דגימת הביופסיה, ביופסיות מרובות ועובי הגידול.

אבחון היסטופתולוגי (אבחון שלילי שגוי- בסך הכל או עם תוצאה שלילית כתוצאה מאבחון שגוי זה- ואבחון חיובי שגוי) ודיוק בקביעת שלב המחלה באופן מיקרוסקופי. שיעורי הסיכויים (odds ratios=Ors) ורווח סמך של 95% הושגו בעזרת רגרסיה לוגיסטית מרובת-נתונים.

נמצא קשר בין עלייה בסיכויים לאבחון היסטופתולוגי שגוי לבין ביופסית punch (שיעורי סיכויים של 16.6 עם רווח סמך של 95%, 10-27), (P<0.001) וביופסית shave (שיעורי סיכויים של 2.6 עם רווח סמך של 95%, 1.2-5.7), (P=0.02) בהשוואה לביופסית כריתה מלאה של הגידול. ביופסית punch נמצאה כקשורה לעלייה בסיכויים לאבחון שגוי עם תוצאה שלילית כתוצאה מכך (שיעורי סיכויים של 20 עם רווח סמך של 95%, 10-41), (P<0.001). גורמים נוספים הנמצאו כקשורים לעלייה בסיכויים לאבחון שגוי כוללים מלנומה מסוג acral lentiginous (שיעורי סיכויים של 5.1 עם רווח סמך של 95%, 2-13), (P>0.001), מלנומה של רקמת חיבור (desmoplastic melanoma), (שיעורי סיכויים של 3.8 עם רווח סמך של 95%, 1.1-13.0), (P=0.03) ומלנומה מסוג nevoid (שיעורי סיכויים של 28.4 עם רווח סמך של 95%, 7-115), (P<0.001). לביופסיית punch (שיעורי סיכויים של 5.1 עם רווח סמך של 95%, 3.4-7.6), (P<0.001) וביופסיית shave (שיעורי סיכויים של 2.3 עם רווח סמך של 95%, 1.5-3.6), (P<0.001), היו סיכויים מוגברים לאי-דיוק בקביעת שלב המחלה באופן מיקרוסקופי מול כריתה מלאה של הגידול. עובי הגידול היה הגורם המשפיע ביותר על אי-הדיוק של קביעת שלב המחלה באופן מיקרוסקופי כאשר נעשה שימוש בביופסיה חלקית (הסיכויים לעלייה משמעותית באי-דיוק בקביעת שלב המחלה באופן מיקרוסקופי עלו פי 1.8 עבור כל עלייה של 1 מ"מ בעובי הגידול, רווח סמך של 95%, 1.4-2.4), (P<0.001).

בקרב חולים במרכז הפנייה שלישוני עם מלנומה, אבחון היסטופתולוגי שגוי נפוץ יותר במלנומות אשר עברו הערכה בעזרת ביופסיית punch וביופסיית shave מאשר בכריתה מלאה של הגידול. ללא קשר לסוג הביופסיה, תוצאות שליליות בעקבות אבחון שגוי יכולות להתרחש. אולם, תוצאות שליליות שכאלו הן נפוצות יותר בשימוש בביופסיית punch מאשר בביופסיה shave או כריתה מלאה של הגידול. השימוש בביופסיות punch ו-shave יכול להוביל גם לאי-דיוק בקביעת שלב המחלה באופן היסטופתולוגי.

לשאלות בנושא רשלנות רפואית בביצוע ביופסיה או באבחון מלנומה, ניתן ליצור קשר עם עו"ד רשלנות רפואית ענת מולסון

מעריב מפרסם כי אשה בגיל שישים תובעת פיצויים בגין רשלנות רפואית מקופ"ח "כללית" ובי"ח "הדסה", בגלל שבמשך עשרים שנים אובחנה באופן שגוי כחולה במחלת כבד ולא במחלה האמיתית- צליאק.

לאורך השנים, חזרו רופאיה על אבחנה של דלקת כבד והאשה המשיכה בטיפולים אשר גרמו לה לדבריה ללחץ דם ובריחה של הסידן.

רשלנות רפואית נתגלתה לטענתה של האשה לפני שנה עקב כך שהבת שלה התחילה לסבול מסימפטומים דומים לאלו של האמא. בבדיקה, נתגלה שלידלה יש צליאק. בעקבות זאת, ביקשה גם האשה לבצע בדיקות מתאימות אשר העלו כי גם לאמא יש צליאק ולא מחלה אחדת כפי שטענו בעבר הרופאים.

לגרסת האשה, משך השנים היא לקחה ללא צורך תרופות קשות, שהביאו לנזק קשה כמו כן היא לא חדלה לאכול מוצרים שמכילים גלוטן כפי שאמורים להפסיק חולי צליאק ולגרסתה גם זה הביא לנזק.

האשה טוענת שבעקבות האבחון השגוי, החיים שלה נחרבו וגם הקידום שלה בעבודה הופסק, כמו כן היא נפרדה מזוגה וגם עברה הפלה. היא תובעת פיצויים גדולים בגלל רשלנות רפואית זו לטענתה.

לשאלות בנושא רשלנות רפואית היכנסו ל- פורום רשלנות רפואית או לאתר עורכי דין.

יותר משני מיליון ש"ח תובעים שני הורים, תושבי הנגב, מ'קופ"ח כללית ובי"ח סורוקה, לאחר שלטענתם רשלנות רפואית של רופאי ביה"ח בזמן הלידה, לפני 10 שנים, הביאה לכך שיש לו נזקים נוריולוגים ומוטריים לכל חייו.

בכתב התביעה, שהגישו ההורים במחוז בפ"ת, נאמר כי במהלך לידתו נדבק התינוק מאמא שלו בחיידק סטרפטוקוקוס. לגרסתם בשל החמרה במצב נמדדה בדמו רמת ריווי חמצן נמוכה. בהמשך התחיל הילד לפתח תסמינים קשים של אלח דם, שאותם אבחן אביו בהגיעו לבקרו בביה"ח ומצא אותו ללא השגחה.

הילד סבל מקשיים בנשימה, הפסקות נשימה, כחלון וחמצת חמורה. התובעים גורסים שבשום רגע מהופעתם של תסמינים, אלו וגם לאחר 5 שעות מן הלידה כשהתינוק לקה בקריסת מערכות כוללת, לא העלו חשד הרופאים שמדובר ב"אלח דם".

התובעים גורסים שעל אף שבשעות הבאות המשיך מצבו של הילד להחמיר, הוא לא הועבר אל השגחה ביחידה לטיפול נמרץ וגם לא נלקחו ממנו בדיקות שנדרשות לשלילה של זיהומים.

בשל איחור של כמה שעות באיבחון, שגרר עיכוב רציני במתן טיפול אנטיביוטי נגד חיידק שבו נדבק הילד, נגרם לו נזק בלתי הפיך למח, והוא סובל מ-פיגור שכלי, סכיזופרניה וכן הפרעות התנהגותיות חמורות.

בחוו"ד מומחה, שצורפה לתביעה, קבע ד"ר דוד קהלת, מומחה ברפואת ילדים ו-נאונטולוגיה, שאילו הרופאים פועלים באופן סביר, הרי שהיה עליהם להתחיל מיד בטיפול האנטיביוטי כבר בשלב הופעת התסמינים. דבר שהיה מונע בסבירות גבוהה את הנזקים הנוירולוגים החמורים מהם סובל התובע עד היום, או לכל הפחות מפחית מאוד את חומרתם".

מבי"ח סורוקה וקופ"ח כללית, נאמר: "לפי הערכה שלנו מדובר במקרה שאין בצדו רשלנות רפואית. נבחן את תביעתם ונמסור גרסתנו בבי"מ.

צוות האתר מציין כי תביעות רשלנות רפואית בלידה הן מהנפוצות ביותר מכלל תביעות רשלנות רפואית בישראל ובחו"ל.

יותר משניים וחצי מיליון ש"ח תובעת אשה מב"ש נגד מעבדה רפואית. לטענתה בשל רשלנות רפואית של המעבדה אובחן בגופה גידול מחלת סרטן באיחור של 5 שנים, ובעקבות כך אין סיכויים שתבריא מן המחלה.

בתביעה שהוגשה בימים בבי"מ מחוזי בפ"ת נכתב שבשנת 02 נותחה האישה בכדי להוציא גידול בבית שחי. בדיקה פתולוגית אשר בוצעה במעבדה רפואית גילתה באופן מוטעה בגדר רשלנות רפואית כי מדובר בגידול שפיר.

אך למעשה הגידול היה ממאיר, ואילו היה מאובחן בזמן ומטופל – ניתן היה בסבירות רבה להביא להחלמה של התובעת.

בתביעה נכתב כי עקב אבחון רשלני וחוסר טיפול חזר הגידול לאותו מקום כעבור 4 שנים. התובעת שוב נותחה ושוב אובחן באופן שגוי ורשלני כשפיר.

רק כאשר חזר הגידול בפעם ה-3, לאחר כשנה, הוא אובחן כ"גידול ממאיר" על ידי מעבדה אחרת. במהלך הניתוח השלישי נפגעו עצבי יד ימין של האישה, מה שהוביל לכריתת היד.

"כיום עקב הדרדרות המחלה, היעדר יד ימין וטיפולים כימוטרפיים אחזקים אשר פגעו בתפקוד החלש גם כך, היא נזקקת לעזרה באופן קבוע, סובלת ממצב נכות של מאה אחוזים וזמנה קצוב".

מהמעבדה הרפואית הנתבעת נמסר בתגובה: "אנחנו נלמד את כתב התביעה ונגיב בבית המשפט כמקובל".

בית דין אזורי לעבודה בחיפה

תע"א 3370-07 אסף דלית נ' שהם המרכז המשולב לרפואה גריאטרית

נציג ציבור: עמי ברטל

בפני כב' השופטת אביטל רימון-קפלן

תובעת אסף דלית

ע"י ב"כ עו"ד יהודה אדרי

נגד

נתבעת מדינת ישראל – משרד הבריאות (שהם המרכז המשולב לרפואה גריאטרית)

ע"י ב"כ עו"ד בועד גולדברג מפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי)

פסק דין

בפנינו תביעתה של הגב' דלית אסף (להלן – התובעת) כנגד מעסיקתה מדינת ישראל – משרד הבריאות (להלן – הנתבעת) למתן צו עשה קבוע אשר יורה לנתבעת להעסיק את התובעת במינוי של קבע כאחראית מחלקה ו/או המורה להותירה בדרגת אחראית מחלקה ולשלם את שכרה וההטבות הנלוות לו לפי דרגה זו, תוך תשלום הפרשי השכר והפרשי ההפרשות הנלוות לקופות גמל וקרן השתלמות בין השכר ששולם לה בפועל לבין שכר אחראית מחלקה לו היא זכאית לטענתה וזאת החל מחודש 6/05 ועד להגשת התביעה.

לחילופין עותרת התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום פיצוי בשווי הפרשי השכר והפרשי ההפרשות הנלוות לקופות גמל וקרן השתלמות בין השכר ששולם ומשולם לה בפועל לבין שכר אחראית מחלקה לו היא זכאית לטענתה, בצירוף פיצוי בגין הפסדי פנסיה עתידיים בשל הפער בין השכר שמשולם לה בפועל לבין שכר אחראית מחלקה.

העובדות

ואלה העובדות שביסוד המחלוקת נשוא תביעה זו:

1. במסגרת פעילותה מפעילה הנתבעת את המרכז הרפואי "שהם המרכז המשולב לרפואה גריאטרית" שהוא מרכז רפואי לטיפול בקשישים (להלן – המרכז הרפואי).

2. התובעת, ילידת 1970 הינה אחות מוסמכת במקצועה, בעלת תואר ראשון בסיעוד ותואר שני במנהל מערכות בריאות.

3. התובעת החלה את עבודתה במרכז הרפואי בחודש אוקטובר 93' וכשנה מאוחר יותר מונתה לתפקיד סגנית אחראית מחלקה ג13 – מחלקה לתשושי נפש והיא משמשת במינוי קבוע של סגנית אחראית מחלקה.

4. בעקבות עזיבת אחראית מחלקה ג13 לתפקיד אחר, קיבלה התובעת ביום 15/2/04 מינוי בפעל למשרת אחראית מחלקה ג13 לתקופה שהחל מיום 8/2/04 ועד ליום 31/7/04 "או עד לאיוש המשרה בדרך קבע, הכל לפי התאריך המוקדם יותר" (ראה: כתב המינוי – נספח א' לכתב התביעה).

5. ביום 3/7/04 נעדרה התובעת מן העבודה עקב ניתוח בטן שעברה ותקופת ההחלמה שלאחריו למשך כ-5 שבועות (34 יום) וחזרה לעבודה ביום 6/8/04.

ביום 7/7/04 יצא מזכר מאת מנהלת שירותי הסיעוד במרכז הרפואי אל המנהלת האדמיניסטרטיבית של המרכז הרפואי בו הודע על היעדרותה של התובעת והתבקש להפסיק את מינויה בפעל של התובעת ולמנות במקומה במינוי בפעל למשרה את האחות בתיה לוי החל מיום 18/7/04 (ראה: נספח א' לכתב ההגנה).

ביום 14/7/04 יצא כתב מינוי מתוקן לתובעת מאת המנהלת האדמיניסטרטיבית של המרכז הרפואי בו הוגדר תוקף המינוי בפעל של התובעת למשרת אחראית מחלקה ג13 לתקופה שהחל מיום 8/2/04 ועד ליום 17/7/04 (ראה: כתב המינוי המתוקן – נספח ב' לכתב ההגנה), ואין חולק בין הצדדים כי בתקופה שעד שובה של התובעת מחופשת המחלה הנ"ל, אוישה בפעל משרת אחראית מחלקה ג13 ע"י הגב' בתיה לוי.

6. לאחר חזרתה של התובעת מחופשת המחלה הנ"ל, קיבלה התובעת ביום 25/8/04 מינוי בפעל נוסף למשרת אחראית מחלקה ג13 לתקופה שהחל מיום 22/8/04 ועד ליום 31/1/05 "או עד לאיוש המשרה בדרך קבע, הכל לפי התאריך המוקדם יותר" (ראה: כתב המינוי הנוסף – נספח ב' לכתב התביעה).

7. ביום 6/2/05, לאחר תום תקופת המינוי הפעל מיום 25/8/04, הוזמנה התובעת לפגישת הערכת עובד עם מנהלת שירותי הסיעוד הממונה עליה – הגב' רונית הר נוי.

אין חולק בין הצדדים, כי נכון לאותו מועד נערכה רוטציה במרכז הרפואי בין אחראיות המחלקות, לרבות התובעת.

במסגרת אותה פגישה הוסכם בין התובעת למנהלת שירותי הסיעוד על העברת התובעת לשמש במינוי בפעל כאחראית מחלקה ג14 – מחלקת תשושי נפש, ועל כן המליצה מנהלת שירותי הסיעוד על הארכת תקופת המינוי בפעל של התובעת בחצי שנה נוספת, היינו עד ליום 31/7/05 (ראה: טופס הערכת עובד, סיכום הפגישה והמלצת הממונה – נספח ג' לכתב התביעה).

8. דא עקא, שביום 22/6/05 ועקב שינויים ארגוניים במרכז הרפואי נסגרה מחלקה ג14 בה שימשה התובעת כאחראית מחלקה במינוי בפעל מוארך.

ביום 22/6/05 הוזמנה התובעת לפגישת הערכת עובד נוספת עם מנהלת שירותי הסיעוד במרכז, בה נמסר לה על סגירת המחלקה ועל כך שהיא מוחזרת לתפקידה כסגנית מחלקה במחלקה ד6.

אי לכך בסיכום טופס הערכת עובד ציינה מנהלת שירותי הסיעוד כי עקב סגירת מחלקה (על פי החלטת הנהלה) התובעת מסיימת את תקופת הנסיון כאחראית ומועברת כסגנית אחראית מחלקה למחלקה ג6 (ראה: טופס הערכת עובד מיום 22/6/06, סיכום הפגישה והמלצת הממונה – נספח ד' לכתב התביעה).

בהמשך לכך הוצא ביום 4/7/05 טופס הודעה על שינויים בשיבוץ לנציבות שירות המדינה חתום על ידי מנהלת משאבי אנוש במרכז הרפואי בדבר הפסקת המינוי בפעל (ראה: נספח ה' לכתב התביעה).

9. החל מיום 23/6/05 שובצה התובעת לתפקיד סגנית אחראית מחלקה ג'6 ואולם ביום 5/9/05 נעדרה התובעת מעבודתה בשל תאונת עבודה וחזרה לעבודה רק בתחילת חודש נובמבר 2005.

לאחר שובה של התובעת לעבודה מהיעדרותה הנ"ל ולאחר שיחה שהתקיימה בין התובעת לבין מנהלת שירותי הסיעוד ביום 1/11/05 (ראה: נספח ב' לתצהיר מטעם הנתבעת), הועברה התובעת לשמש כסגנית אחראית מחלקה ד'7.

10. בטרם נדרש לטענות התובעת לגופן, מן הראוי להקדים שלוש הבהרות, אשר בסופו של יום התברר כי הלכה למעשה אין חולק לגביהן בין הצדדים:

האחת – כי המרכז הרפואי כולל בחובו שני סוגי מחלקות: סוג אחד הינו המחלקות הכרוניות בהן מאושפזים קשישים הסובלים ממחלות כרוניות והפעילות בהן דומה יותר לפעילות בבתי אבות (להלן – המחלקות הכרוניות) ואילו הסוג השני הינו המחלקות האקוטיות בהן מטופלים קשישים במצב קריטי הזקוקים לטיפול רפואי אינטנסיבי, בדומה למחלקות אשפוזיות בבתי חולים (להלן – המחלקות האקוטיות).

השניה – כי בעשור האחרון מדיניות משרד הבריאות היא להעביר יותר מיטות למחלקות האקוטיות ולסגור מחלקות כרוניות, כפי אירע בפעל גם במרכז הרפואי שבנדון.

השלישית – כי בין דרישות הנסיון לאיוש משרת אחראית מחלקה במרכז, נכלל גם נסיון קליני בעבודה במחלקות אקוטיות, גם אם לא דובר בתנאי בלעדיו אין, וכי החל מחודש 10/06 הפכה דרישה זו לתנאי סף לאיוש תפקיד אחראית מחלקה.

11. זאת ועוד, בטרם נדרש לטענות התובעת לגופן, מן הראוי להקדים ולהבהיר כי בכל הנוגע לאיוש משרות של אחיות בשירות המדינה, קובע התקשי"ר הוראות מיוחדות.

וכך, הכלל הוא שמינוי בפעל של עובד למשרה מסוימת, אינו מקנה לעובד כל זכות למשרה שהוא ממלא בפעל או להעלאה בדרגה (ראה: סעיף 18.282 רישא לתקשי"ר).

ואולם, בחריג לכלל זה, נקבע בהמשך סעיף 18.282 לתקשי"ר כנוסחו במועדים הרלוונטיים לתביעה לגבי איוש משרת אחות בפעל, כי:

"מינוי בפועל של עובד אינו מקנה לו כל זכות למשרה שהוא ממלא בפועל או להעלאה בדרגה, אולם אחות שמונתה בפועל למשרה שרמת התפקוד שלה עד 13 תחילית (למעט משרה בה משובץ עובד הנמצא בחופשת לידה או בחופשה ללא משכורת) והמינוי בפועל נמשך יותר מ-12 חודשים – תועסק במשרה זו דרך קבע" (ההדגשה הוספה – א.ר.ק.).

12. ומן הכלל אל הפרט.

בענייננו, טוענת התובעת, כי הואיל והיא שימשה כאחראית מחלקה בפעל במשך שנה ו-4 חודשים, הרי שהיא היתה צריכה זה מכבר לקבל מינוי קבוע לשמש כאחראית מחלקה לאור הוראות סעיף 18.282 לתקשי"ר.

יתרה מכך, לטענתה החל מחודש מאי 2005 ובמהלך שנת 2006 התפנו משרות של אחראיות מחלקה במרכז הרפואי, ולמרות שאחיות אחרות שהועברו ביחד עימה במסגרת אותה רוטציה לתפקידי אחראיות מחלקה, התקבלו לתפקיד במינוי בפעל ואף באיוש של קבע ולמרות שהובאו אחיות לאיוש משרות של אחראיות מחלקה מבחוץ, הנתבעת לא פנתה אליה לאיוש המשרה של אחראית מחלקה.

לא זו אף זו, לטענת התובעת, חרף פניות חוזרות ונשנות מצידה של התובעת אל הממונה עליה במהלך שנת 2006 לקבל תפקיד של אחראית מחלקה, נמנעה הנתבעת מלהעבירה לתפקיד אחראית מחלקה והממונה אף התחמקה מנסיונותיה של התובעת לתאם איתה פגישה.

13. מכל מקום, בחודש 11/06 התפנתה משרה של אחראית מחלקת סיעוד מורכב במרכז הרפואי וביום 3/12/06 הופצה פניה בכתב מטעם מנהלת שירותי הסיעוד אל אחראי המחלקות והאחיות במרכז ל"הגשת מועמדות לתפקיד אחראית מחלקת סיעוד מורכב במרכז שהם" (ראה: נספח ו1' לכתב התביעה).

בין שאר המועמדים שהגישו את מועמדותם לתפקיד, היתה גם התובעת ואולם מועמדותה נדחתה מן הנימוק שאינה עומדת בקריטריון הנסיון הקליני הנדרש (ראה: מכתב הדחיה מיום 13/12/06 – נספח ו2' לכתב התביעה).

14. ודוק, עוד עובר לכך, ביום 1/7/06 פנתה התובעת אל מבקר המדינה – אגף תלונות הציבור בתלונה על כך שמינויה כאחראית מחלקה הופסק שלא כדין ובניגוד להוראות התקשי"ר ועל כך שנמנע ממנה קידום לתפקיד אחראית מחלקה שלא כדין (ראה: פניתה – נספח ז' לכתב התביעה).

לטענתה, למרות פניות חוזרות ונשנות אל נציבות קבילות הציבור (ראה: פניות התובעת – נספחים ז'1 – ז'5 לכתב התביעה), היא לא זכתה לקבל תשובה מהם תשובה בכתב, ואולם בתשובה טלפונית (כעבור למעלה משנה) נמסר לה מהנציבות כי תפקידה כאחראית מחלקה הופסק מן הטעם שלא התאימה לתפקיד.

להשלמת התמונה יצוין, כי בעקבות תלונת התובעת, נדרשה הנתבעת על ידי נציבות קבילות הציבור להגיב על התלונה, כפי שעשתה במכתבי המנהלת האמיניסטרטיבית של המרכז הרפואי מיום 1/8/06 ומיום 19/12/06 (ראה: נספחים ג' ו- ד' לתצהיר מטעם הנתבעת בהתאמה).

15. מוסיפה התובעת וטוענת בכתב תביעתה כי ביום 25/1/07 התגלגל לידיה פרסום ממנו עלה כי קיימת עובדת שמאיישת את תפקיד אחראית מחלקה ג14 – המחלקה בה שימשה התובעת כאחראית ואשר נסגרה כביכול בחודש 6/05, ועל כן לשיטתה, בבחינת קל וחומר שלא היה מקום להפסיק את מינויה בפעל בטענה משוללת יסוד לפיה המחלקה נסגרה.

לציין, כי במסגרת עדותה בפנינו חזרה בה התובעת מן הטענה כי מחלקה ג14 לא נסגרה ואישרה כי אמנם המחלקה נסגרה בפעל ביום 23/6/05 ולא היתה קיימת עוד (ראה עדותה: בעמ' 9 לפרוטוקול ש': 22-25).

16. מכל מקום, וגם אלמלא הטענה כאמור לעיל, טוענת התובעת במסגרת סיכומיה ותשובתה לסיכומי הנתבעת כי:

- היא שימשה כאחראית מחלקה במינוי בפעל במשך שנה ו-4 חודשים ועל כן על פי הוראות התקשי"ר היתה זכאית למינוי בתקן קבוע למשרה זו כחלוף 12 חודשים, כך שהפסקת מינויה כאחראית מחלקה ג'14 בוצע שלא כדין ובניגוד להוראותיו המפורשות של סעיף 18.282 בתקשי"ר.

- בכל מקרה, לאור ההערכות שניתנו לה על תפקודה ולאור משך ניסיונה כאחראית מחלקה והואיל ומינויה כאחראית מחלקה ג' 14 הופסק מסיבות שאינן תלויות בה, היה על הנתבעת למנות אותה כאחראית מחלקה באחת ממשרות האחראית מחלקה שהתפנו באותה עת במרכז.

- דחיית בקשותיה למינוי לתפקיד אחראית מחלקה במהלך שנת 2006 למרות שאחיות אחרות מונו לתפקידים אלו, נעשתה מנימוקים לא סבירים, בחוסר תום לב ומשיקולים זרים.

ודוק, לטענת התובעת, הנתבעת אינה יכולה לחסות בצל הטענה כי התובעת אינה עונה על דרישת הסף של ניסיון קליני במחלקה אקוטית, שכן דרישה זו הוחלה רק החל מחודש 10/06, כך שאינה רלוונטית לגבי אי מינוי התובעת במהלך שנת 2006 עד חודש 10/06.

17. מנגד לטענת הנתבעת, התובעת זכתה להערכה בתפקידה כסגנית מנהלת מחלקה ג13 – שהיא מחלקה כרונית.

בעקבות עזיבת אחראית מחלקה ג13 לתפקיד אחר, קיבלה התובעת ביום 15/2/04 מינוי בפעל למשרת אחראית מחלקה ג13 לתקופה שהחל מיום 8/2/04 ועד ליום 31/7/04.

לטענת הנתבעת, עקב אשפוזה של התובעת לתקופת מחלה ממושכת בחודש 7/04 הופסק מינויה בפעל כמתחייב מהוראות התקשי"ר, ולמשך תקופת היעדרותה מונתה לתפקיד אחראית המחלקה במינוי בפעל, אחות אחרת, אשר מינויה הופסק עם חזרת התובעת לתפקידה.

לאחר חזרתה של התובעת מחופשת המחלה הנ"ל, קיבלה התובעת ביום 25/8/04 מינוי בפעל נוסף למשרת אחראית מחלקה ג13 לתקופה שהחל מיום 22/8/04 ועד ליום 31/1/05.

ביום 6/2/05, לאחר תום המינוי הפעל מיום 25/8/04 התקיימה פגישת הערכת עובד בין התובעת לבין מנהלת שירותי הסיעוד במרכז ובמסגרתה הוסכם עם התובעת, כחלק מרוטציה שנערכה אותה עת בין האחריות במרכז הרפואי על העברת התובעת לשמש במינוי בפעל כאחראית מחלקה ג14 – מחלקת תשושי נפש, שאף היא מחלקה כרונית, ועל כן המליצה מנהלת שירותי הסיעוד על הארכת תקופת המינוי בפעל של התובעת בחצי שנה נוספת, היינו עד 31/7/05.

לטענת הנתבעת, המדובר בשתי תקופות מינוי בפעל, שאינן רצופות ועל כן אין יסוד לסברת התובעת כי קמה לה הזכות לפי סעיף 18.282 לתקשי"ר למינוי של קבע בתפקיד זה.

עוד טוענת הנתבעת, כי לאור מדיניות משרד הבריאות, מזה כעשור עובר המרכז שינוי מפעילות כרונית גריאטרית לפעילות אקוטית וכתוצאה מכך, נסגרו מחלקות כרוניות רבות במרכז ותחתיהן נפתחו מחלקות אקוטיות.

כפעל יוצא מאותו שינוי אף נסגרה בחודש 6/05 מחלקה ג14 בה שימשה התובעת כאחראית מחלקה במינוי בפעל.

אי לכך, ביום 22/6/05 הוזמנה התובעת לפגישת הערכת עובד נוספת עם מנהלת שירותי הסיעוד במרכז, בה נמסר לה על סגירת המחלקה, דבר שלא היה ידוע עליו במועד מינויה לתפקיד.

לטענת המצהירה מטעם הנתבעת, הגם שהערכות התובעת כאחראית מחלקה, במובחן מסגנית, היו בינוניות יחסית, היא בהחלט ראתה בה עתודה ניהולית בעתיד והיתה מעוניינת בשילובה במערך האקוטי של בית החולים, שם נדרש כח ניהולי.

לצורך כך נדרשה התובעת לצבור נסיון בתחום האקוטי שחסר לה, ועל כן הוסכם עימה כי תעבור לשמש כסגנית אחראית מחלקה ג6 שהיא מחלקה אקוטית, במינויה הקבוע כסגנית אחראית מחלקה.

כעבור מספר שבועות, החל מיום 5/9/05 נעדרה התובעת מעבודתה בשל תאונת עבודה וחזרה לעבודה רק בתחילת חודש נובמבר 2005, שאז התקיימה שיחה נוספת בינה לבין מנהלת שירותי הסיעוד במסגרתה הוסכם תחילה כי התובעת תבצע סבב של מחלקות אקוטיות, אך בהמשך הבהירה התובעת כי היא אינה מעוניינת להמשיך במערך האקוטי אלא מעוניינת לחזור לעבוד במערך הכרוני, ועל כן ובהתאם להעדפתה הועברה לשמש בחודש 11/05 כסגנית מנהלת מחלקה ד'7 שהיא מחלקה כרונית.

לטענת הנתבעת, התובעת ביכרה להמשיך לעבוד במערך הכרוני, בו העבודה קלה יותר, במקום לרכוש ניסיון במחלקות האקוטיות ולהתקדם.

לטענתה, עד חודש 10/06 והגם שלא דובר בתנאי בלעדיו אין, נדרש היה נסיון בעבודה במחלקות אקוטיות לצורך מילוי תפקיד אחראית מחלקה, אלא שהתובעת היא זו שהעדיפה את ה"עבודה הקלה", על פני השקעת מאמצים שיובילוה לקידום.

בחודש 10/06 נקבע כי נסיון בעבודה במחלקות אקוטיות הינו תנאי סף לצורך מילוי תפקיד אחראית מחלקה, ועל כן נדחתה מועמדותה של התובעת למכרז לתפקיד אחראית מחלקת סיעוד מורכב.

מכל מקום, לטענת הנתבעת מינוייה בפעל של התובעת, והפסקות מינוייה בפעל של התובעת בוצעו כדין וכמתחייב מהוראות התקשי"ר.

הנתבעת דוחה מכל וכל את טענותיה של התובעת, בדבר שיקולים זרים כביכול באי מינויה לתפקיד אחראית מחלקה.

לטענתה, שיבוץ האחיות לתפקידים הרלוונטיים נעשה כדין בהתאם לדרישות המשרה, להן לא התאימה התובעת בהעדר נסיון קליני כאמור.

לא זו אף זו. לטענתה, הסיבה לאי קידומה של התובעת נעוצה כל כולה בבחירותיה שלה עצמה, ועל כן תביעתה שבנדון לזכות בתפקיד שהיא אינה עונה על דרישותיו לוקה בחוסר תום לב.

דיון והכרעה

18. מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של התובעת וכן חוות דעת כלכלית מטעם הכלכלן שלמה ברכה בדבר הנזקים הממוניים שנגרמו לתובעת בשל אי קבלת המינוי הקבוע לתפקיד אחראית מחלקה.

כמו כן ולביסוס טענותיה בדבר רכיבי השכר הרלוונטיים למשרת אחראית מחלקה וסגנית אחראית מחלקה צירפה התובעת את תצהירה של הגב' רחל מאירי – מפקחת קלינית במרכז הרפואי ויו"ר ועד האחיות במרכז.

מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של הגב' רונית הר נוי – מנהלת שירותי הסיעוד במרכז הרפואי ושל הגב' סיגל משווי – גזברית המרכז הרפואי בכל הנוגע לתחשיבי התובעת לעניין הנזק הממוני שנגרם לה.

התובעת והמצהירים מטעם הצדדים נחקרו בחקירה נגדית על תצהיריהם בפנינו.

כמו כן העידה המצהירה מטעם התובעת – הגב' מאירי בנוסף לכך בעדות ראשית לגבי המסמך מיום 26/10/06 – מוצג נ/2 ונחקרה על עדותה זו בחקירה נגדית.

19. משאלו המחלוקות שבין הצדדים, נפנה להלן לדון בהן, ותחילה לטענת התובעת כי אי קבלת מינוי של קבע למשרת אחראית מחלקה בוצע בניגוד להוראות התקשי"ר.

האם אי קבלת מינוי של קבע למשרת אחראית מחלקה בוצע בניגוד להוראות התקשי"ר.

20. כאמור לטענת התובעת היא שימשה כאחראית מחלקה במינוי בפעל במשך שנה ו-4 חודשים, כך שעל פי הוראות סעיף 18.282 לתקשי"ר, היא אמורה היתה להיות מועסקת במינוי של קבע כאחראית מחלקה בתום 12 חודשים ממועד תחילת המינוי בפעל.

לטענתה, אין לשעות לטענות הנתבעת בדבר אי רציפות המינוי, שכן לאור הוראות סעיף 18.292 (ג) לתקשי"ר, היעדרות של 34 יום מפאת מחלה אינה מנתקת את רצף המינוי בפעל, ולראיה, התובעת המשיכה את עבודתה כאחראית מחלקה ג13 לאחר שובה מחופשת המחלה ואף המשיכה לקבל שכר של אחראית מחלקה בתקופת היעדרותה.

אי לכך לטענתה, "ביטול המינוי" בחודש יולי 2004 הינו חסר כל תוקף ולא היתה כל הצדקה להורות על הביטול בנסיבות של העדרות של 34 יום עקב מחלה.

בכל מקרה לטענתה, ביטול המינוי כאמור צריך היה להיעשות על ידי מי שמוסמך לכך, תוך הענקת זכות טיעון לפני כן לתובעת, מה גם שיש חובה להודיע לעובד על ביטול המינוי.

כל זאת, לטענתה, לא נעשה בעניינה, עת מינויה של התובעת בוטל על ידי הגב' בר נוי שאינה מוסמכת לבטלו, מאחורי גבה של התובעת, מבלי לידע את התובעת על כך ורק בסמוך לפני הגשת התביעה נודע לתובעת על דבר ביטול המינוי, והכל לטענתה, מבלי להעניק לה זכות טיעון.

על כן, לטענת התובעת, גם מטעם זה המדובר בביטול חסר תוקף.

אי לכך, לטענת התובעת, לא היה מקום להפסיק את מינויה כאחראית מחלקה בחודש 6/05 ולהורות על החזרתה לתפקיד סגנית אחראית מחלקה והיא זכאית היתה להיות מועסקת במינוי של קבע כאחראית מחלקה.

21. על מנת להעמיד דברים על דיוקם, מן הראוי להדרש תחילה למקורו, טיבו ומהותו של המינוי בפעל המשמש בשירות המדינה, כפי שהוא מפורט בהוראות הרלוונטיות בתקשי"ר.

וכך, נקודת המוצא היא שדרך המלך לאיוש משרות בשירות הציבורי היא באמצעות מכרז, לגביו נפסק, בין היתר כי: "מוסד המכרז הוא אחד הסממנים הבולטים של עקרונות השוויון והדמוקרטיה במקום העבודה. מטרתו של המכרז היא לאפשר לכלל העובדים העונים על דרישותיו להתמודד בתנאים שווים, במסגרת הוגנת ומתוך שוויון הזדמנויות, על איוש המשרה הפנויה. זאת במגמה להבטיח שהמועמד המתאים ביותר ייבחר" [ראה: עס"ק 400024/98 הסתדרות העובדים החדשה-האיגוד הארצי לקציני הים - צים חברת השייט הישראלית בע"מ , פד"ע לו 97].

עוד נפסק לגבי המכרז, כי: "עקרון עריכת המכרז הפומבי לשם קבלת עובדים לשירות המדינה, בא כדי להבטיח לציבור שהטובים ביותר יתקבלו לעבודה ולא הקרובים ביותר" [ראה: דב"ע מד/4-20 חלמיש בע"מ - מועצת פועלי תל-אביב יפו ואח' , פד"ע ט"ו 320].

ביטוי מובהק לעיקרון זה ניתן למצוא בחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט – 1959 (להלן – חוק המינויים), אש קובע בין היתר בסעיף 19:

"לא יתמנה אדם עובד המדינה אלא לאחר שנציב השירות הכריז על המשרה בפומבי, על פי בקשת המנהל הכללי או מי שהוסמך לכך על ידיו, בין שנתפנתה המשרה ובין שהיא עשויה להתפנות".

היינו, הכלל הוא שאיוש משרה בדרך קבע בשירות המדינה, מתבצעת באמצעות מכרז.

לציין עוד, כי סעיף 24 לחוק המינויים דן בדרכי ניהול הבחינה, סעיף 29 דן בבדיקות הרפואיות בהן אמור עובד המדינה לעמוד ואילו סעיף 17 לחוק דן בצורת המינוי לאיוש משרה בדרך קבע, ללמדך כי מינוי עובד מדינה לשמש כעובד קבוע, אינו עניין פורמלי של הגדרה, אלא עניין מהותי המוסדר בחקיקה ראשית, על כל פניו.

ודוק, המינוי לשירות המדינה לפי חוק המינויים אינו אקט דקלרטיבי אלא אקט קונסטיטוטיבי, היוצר את עצם המעמד של עובד המדינה [ראה: דב"ע לב/44-9 יוסף קרואני – מדינת ישראל, פד"ע ב' 11].

כמו כן נפסק בדעת הרוב בע"ע 388/99 יעקב חסון ואח' נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון, עבודה ארצי, כרך לג (62), 39, כי:

"יש חשיבות להליך המינוי של עובדי מדינה ואין מקום לוותר עליו. ההלכה הקבועה מימים ימימה היא, כי "המעבר מעובד ארעי או זמני לעובד 'קבוע' אינו אוטומטי" ועל העובד למלא אחר התנאים שנקבעו בחוק המינויים ובתקשי"ר ולעבור את הליך הקבלה לעבודה שנקבע בהם, לרבות מכרז ומבחנים. עוד נפסק, כי מינוי מכוח חוק המינויים אינו דקלרטיבי אלא קונסטיטוטיבי"

על הלכה זו חזר בית הדין הארצי, בדעת הרוב גם בעניין ע"ע 1303/00 אלונה ליפשיץ – מדינת ישראל, עבודה ארצי, כרך לג(93), 41.

22. עד כאן לגבי הכלל, לפיו איוש משרה בדרך קבע בשירות המדינה נעשה בדרך של מכרז (פומבי או פנימי) וקבלת כתב מינוי לאיוש המשרה על ידי הנציב.

מטבע הדברים, שלכלל זה קיימים חריגים, אשר אף הם פורטו בדברי חקיקה שונים, כגון: איוש משרה בחוזה מיוחד או איוש משרה באופן ארעי או בנסיון.

מכל מקום, ריכוז של כלל ההוראות הנוגעות לעובדי המדינה ובכלל זה ההוראות לגבי אופן איוש משרות (הן בתהייחס לכלל והן בהתייחס לחריגים לו) מצוי בתקנון שירות עובדי המדינה (להלן – התקשי"ר) המהווה הסדר קיבוצי חד צדדי, המאגד בתוכו הוראות, שנקבעו בחוקי שירות המדינה, בחוקים אחרים ובחקיקת משנה, כמו גם הוראות שנקבעו בהסכמי עבודה ובהסכמים קיבוציים בין המדינה לבין נציגות עובדי המדינה והוראות מינהליות שונות מטעם נציבות שירות המדינה.

בין שאר ההוראות המצויות בתקשי"ר, קיימים סעיפים ספציפיים, הכוללים התייחסות מפורשת לסוגיית מינוי עובד מדינה לאיוש משרה בפעל, ונפנה להלן לדון בהם.

23. וכך, פרק 10 לתקשי"ר שכותרתו "מילוי משרות" מאגד את ההוראות שעניינן באיוש משרות בשירות המדינה.

פרק משנה 10.2 לתקשי"ר שכותרתו "דרכים למילוי משרות תקניות" דן בנוהלים לאיוש משרות תקניות.

סעיף 10.23 לפרק משנה זה קובע כיצד ימונה עובד מדינה למשרה בתקן, ואילו תת סעיף 10.22 לפרק משנה זה שכותרתו "מילוי ביניים של משרה תקנית פנויה", דן באיוש משרה זמני של משרה תקנית פנויה.

סעיף קטן 10.221 שהוא הסעיף הקטן היחיד תחת תת סעיף 10.22, קובע:

"עד למילוי משרה תקנית על-ידי עובד בדרך קבע, מותר להעסיק בה זמנית אדם שאינו עובד המדינה – כממלא מקום, או עובד המדינה – בדרך של מינוי בפועל; הנהלים והתנאים להעסקת ממלא מקום או למתן מינוי בפועל מפורטים להלן בפרק 18; הנוהל למילוי מקום עובד בניסיון מפורט להלן בסעיף 13.84" (ההדגשות הוספו – א.ר.ק.).

24. הנה כי כן, מלכתחילה עניינו של המינוי בפעל, הוא במינוי זמני שנועד להבטיח את איוש המשרה התקנית עד למילויה על ידי עובד בדרך קבע, ואין המדובר ב"מסלול קידום" לצורך איוש משרה בדרך קבע.

אי לכך, אף ניתן לאייש משרה בפעל על ידי ממלא שאינו עובד המדינה ולא התקבל כלל לשירות המדינה.

כאמור לעיל, הנהלים והתנאים להעסקת ממלא מקום או למתן מינוי בפועל מפורטים בפרק 18 לתקשי"ר ועל כן נפנה להלן להוראות פרק זה.

25. וכך, פרק 18 לתקשי"ר שכותרתו "מילוי מקום ומינוי בפועל" קובע:

"בפרק זה מובאות הוראות בדבר מילוי מקום על- ידי אדם שאינו עובד המדינה, ומינוי בפועל של עובד המדינה"

פרק משנה 18.1 שכותרתו "מילוי מקום", דן בנוהלים וההוראות למילוי מקום על ידי אדם שאינו עובד מדינה ואילו פרק משנה 18.2 שכותרתו "מינוי בפעל" דן במינוי בפעל כאמור למי שהוא עובד מדינה, דוגמת התובעת שבנדון.

בסעיף ההגדרות לפרק משנה 18.2 הוגדר עובד כדלקמן:

"עובד" – עובד בכל מעמד, אשר התקבל לשירות המדינה כדין, ואשר סיים את תקופת הניסיון שלו כעובד מן החוץ;"

ואילו מינוי בפעל הוגדר כדלקמן:

"מינוי בפועל" – מתן הוראה מיוחדת בכתב לעובד למלא, במעמד של ממונה בפועל, את כל התפקידים של משרה במשרדו או במשרד אחר, כאשר נושא המשרה נעדר מעבודתו, בין אם הוא מקבל משכורת ובין אם לאו (למשל: הוא נעדר לרגל מחלה, יציאה להשתלמות, חופשה ללא משכורת, חופשה, מינוי בפועל במשרה אחרת, יציאה לתפקיד בחוץ-לארץ); או כאשר המשרה פנויה".

26. הנה כי כן המושג "מינוי בפעל" ונוהל זה של מינוי בפעל, משתרע על שורה של נסיבות שונות החל ממילוי משרה בפעל של עובד שנעדר ממשרתו בשל מחלה, או עובד שנעדר ממשרתו בשל יציאה לחל"ת, עבור דרך מילוי משרה בפעל של עובד שהוא עצמו מונה בפעל לאיוש משרה אחרת, וכלה במילוי משרה פנויה בפעל עד לאיושה בדרך קבע, ואף מטבע הדברים, ולאור המבואר לעיל, מתייחס לפרקי זמן שונים.

מכל מקום, סעיף 18.202 לפרק משנה זה קובע:

"הוטל על עובד, בתנאים שפורטו לעיל, למלא זמנית, לתקופה של שבעה ימים לפחות, את כל התפקידים של משרה, שאינה משרתו הקבועה, ימונה העובד בפועל למלא אותה משרה, כאמור באותה פסקה"

מכאן שאיוש משרה בפעל לתקופה שמעל 7 ימים מחייבת הוצאת כתב מינוי למילוי משרה בפעל.

סעיף 18.111 לפרק משנה זה קובע:

"אושר מינוי בפועל של עובד, על-ידי מי שהוסמך לכך בהתאם להוראות פרק משנה זה, יודיע על כך מנהל היחידה בכתב לעובד, בנוסח הבא:

"נתמנית בפועל למלא את התפקידים של משרה__________________ המינוי כפוף להוראות התקשי"ר בדבר מינוי בפועל, זכויותך בתקופת המינוי בפועל תהיינה לפי הוראות סעיפים 18.28 ו- 24.51 בתקשי"ר".

מנהל היחידה ישלח עותק מההודעה לנציבות שירות המדינה".

ודוק, סעיף 18.212 לפרק משנה זה קובע כי "אישור מינוי בפועל של עובד מותנה בכך שתישמר לעובד משרתו עד תום המינוי בפועל".

תת פרק 18.22 לפרק משנה זה, שכותרתו "מינוי בפועל במשרד למשרה בה משובץ עובד" דן במינוי בפועל באותו משרד למשרה בה משובץ עובד.

סעיף 18.221 לתת פרק זה, קובע:

"אחראי מוסמך למנות בפועל עובד של המשרד למשרה בתקן משרדו בה משובץ עובד הנעדר מעבודתו (בין אם הוא מקבל משכורת ובין אם לאו). המינוי בפועל לפי פסקה זו יסתיים עם שובו לעבודה של העובד הנעדר.

מינוי בפועל מותנה בקיום דרישות ההשכלה והניסיון של המשרה אליה מתמנה העובד בפועל, או שהוא היה רשאי להציג את מועמדותו במכרז פנימי למשרה האמורה, בהתאם להוראות סעיפים 11.41 ו-11.44"

תת פרק 18.23 לפרק משנה זה, שכותרתו "מינוי בפועל במשרד למשרה פנויה" דן במינוי בפועל באותו משרד למשרה פנויה.

סעיף 18.231 לתת פרק משנה זה קובע:

"אחראי מוסמך למנות בפועל עובד של המשרד למשרה פנויה בתקן משרדו, לרבות מינוי בפועל למילוי תפקידים בעבודה שלפי טיבה אינה צמיתה שאושרה על-ידי נציבות שירות המדינה, לפי סעיף 16.13".

וסעיף 18.233 לתת פרק משנה זה קובע:

"מותר למנות עובד בפועל לפי פסקה 18.231, עד למילוי המשרה בקביעות, לתקופה שלא תעלה על שנה, בתנאי שהוחל כבר בהליכים למילוי קבוע של המשרה (לעניין מינוי בפועל של עובד המשרה הפנויה שהוחל בהליכים למילויה – ראה סעיף 13.84)" (ההדגשה הוספה – א.ר.ק.).

תת פרק 18.28 לפרק משנה זה, שכותרתו "חישוב תקופת מינוי בפעל" דן בזכויות העובד הקבוע שמונה במינוי בפעל ונפקותן בתקופת המינוי.

כך לשם הדוגמא, סעיף 18.283 לתת פרק זה, קובע כי מכסת חופשת המנוחה של עובד שמונה בפועל, בתקופת המינוי בפועל, תיקבע לפי דרגת משכורתו בתקופת המינוי בפועל, ואילו סעיף 18.284 דן במשכורת שתשמש לצורך חישוב שעות נוספות ותשלומים נוספים לעובד המשמש במינוי בפועל.

ודוק, בין שאר ההוראות הנקובות בתת פרק משנה זה, מצוי גם סעיף 18.282 שצוטט לעיל בפתח דברינו, אשר קובע את הכלל לפיו מינוי בפעל אינו מקנה לעובד כל זכות למשרה שהוא ממלא בפועל או להעלאה בדרגה, ובחריג לכלל זה בעניין אחיות, אשר בנוסחו המעודכן נכון להיום, קובע:

"מינוי בפועל של עובד אינו מקנה לו כל זכות למשרה שהוא ממלא בפועל או להעלאה בדרגה, אולם אח שמונה בפועל למשרה שרמת התפקוד שלה עד 13 (למעט משרה בה משובץ עובד הנמצא בחופשת לידה או בחופשה ללא משכורת) והמינוי בפועל נמשך יותר מ-12 חודשים – יועסק במשרה זו דרך קבע, וזאת בתנאי שעונה לדרישות המשרה".

27. להשלמת התמונה יצוין כי תת פרק 18.29 לפרק משנה זה, שכותרתו "סיום מינוי בפועל" דן בסיום המינוי בפעל.

סעיף 18.291 לתת פרק משנה זה קובע:

"מינוי בפועל מסתיים מאליו בתום האישור למינוי בפועל שניתן לפי הוראות פרק משנה זה".

סעיף 18.292 לתת פרק משנה זה, קובע:

"מינוי בפועל יסתיים לפני תום האישור למינוי בפועל, באחד המקרים הבאים:

(א) המינוי בוטל על ידי מי שאישר אותו;

(ב) מונה עובד אחר למלא את המשרה הנדונה בפועל או באופן קבוע;

(ג) העובד שמונה בפועל נעדר מעבודתו במשרה אותה הוא ממלא בפועל מאיזו סיבה שהיא, במשך 60 ימים רצופים, בין אם הוא זכאי למשכורת בתקופת ההיעדר ובין אם לאו;

(ד) העובד פרש מן השירות".

28. אחר הבהרות אלו לגבי מהותו של המינוי בפעל, הנוהלים החלים עליו והחריג לו החל על אחים ואחיות, נפנה להלן לדון בעניינה של התובעת שבנדון.

לפי אשר לא היה חולק בין הצדדים, מלכתחילה מונתה התובעת ביום 15/2/04 למינוי בפעל למשרת אחראית מחלקה ג13, עקב התפנות המשרה שאוישה קודם לכן בקביעות על ידי עובדת המשרד שקודמה לתפקיד אחר (במובחן מנסיבות של מינוי בפעל של משרה עקב היעדרות עובד).

כמתחייב מהוראות סעיף 18.211 לפרק משנה זה, הוצא לתובעת ביום 15/2/04 כתב מינוי בפעל לאיוש משרת אחראית מחלקה ג13 שהתפנתה, וזאת לתקופה של כ-6 חודשים מיום 8/2/04 ועד ליום 31/7/04 (ראה: כתב המינוי – נספח א' לכתב התביעה), ודוק כמבואר בסעיף 18.223 לתקשי"ר הובהר באותו כתב מינוי בפעל, כי המינוי הוא עד ליום 8/2/04 "או עד לאיוש המשרה בדרך קבע, הכל לפי התאריך המוקדם יותר".

ביום 3/7/04 נעדרה התובעת מן העבודה עקב ניתוח, היעדרות אשר לית מאן דפליג נמשכה כ-5 שבועות.

לא נטען על ידי מי מהצדדים ובפרט לא על ידי התובעת, כי ניתן היה להותיר את המחלקה ללא אחראית מחלקה למשך תקופה של 5 שבועות, ובענייננו לא היה חולק כי בתקופה זו מילאה את המשרה בפעל האחות בתיה לוי (ראה לעניין זה סעיף 18.221 לעיל הדן באיוש משרה בפעל למשרה בה משובץ עובד הנעדר מעבודתו).

הואיל על פי סעיף 18.202 לתקשי"ר משהוטל על עובד למלא זמנית, לתקופה של שבעה ימים את כל התפקידים של משרה שאינה משרתו הקבועה, יש להוציא לו מינוי בפעל, נדרש להוציא לגב' בתיה לוי מינוי בפעל לאיוש אותה משרה.

במצב דברים זה, לא ניתן לאייש משרה בפעל, בו זמנית על ידי שני עובדים, הן על ידי העובד שמאייש אותה (בענייננו במינוי בפעל עד לאיושה בדרך קבע) והן ע"י העובד שמאייש אותה בפעל עקב היעדרותו של אותו עובד.

ואמנם, סעיף 18.292 לתקשי"ר שדן באותם מקרים בהם המינוי בפועל יסתיים לפני תום מועד האישור למינוי בפועל, קובע בסעיף קטן ב' כי מינוי בפעל יסתיים לפני תום תקופת המינוי, "אם מונה עובד אחר למלא את המשרה הנדונה בפועל".

בנסיבות אלו, משאוישה משרת התובעת לפרק זמן קצר במינוי בפעל על ידי אחות אחרת, הוצא לתובעת ביום 14/7/04 כתב מינוי מתוקן בו הוגדר תוקף המינוי בפעל למשרת אחראית מחלקה ג13 לתקופה שהחל מיום 8/2/04 ועד ליום 17/7/04 (ראה: כתב המינוי המתוקן – נספח ב' לכתב ההגנה).

ודוק, בניגוד לסברת התובעת לפיה מינויה בפעל הופסק במזכר מיום 7/7/04 ועל ידי מנהלת שירותי הסיעוד (נספח א' לכתב ההגנה), הרי שעיון באותו מזכר מעלה כי הוא אכן הוצא ביום 7/7/04 על ידי מנהלת שירותי הסיעוד במרכז הרפואי אל המנהלת האדמיניסטרטיבית של המרכז הרפואי (שהיא הגורם שהוציא מלכתחילה לתובעת את כתב המינוי בפעל מיום 15/2/04), אך כל שהיה במיזכר זה הוא הודעה של מנהלת שירותי הסיעוד על היעדרותה של התובעת ובקשה להפסיק את מינויה בפעל של התובעת ולמנות במקומה במינוי בפעל למשרה, את האחות בתיה לוי החל מיום 18/7/04.

בעקבות מזכר זה הוצא ביום 14/7/04 אותו כתב מינוי מתוקן לתובעת על ידי המנהלת האדמיניסטרטיבית של המרכז הרפואי (שהיא כאמור הגורם שהוציא מלכתחילה לתובעת את כתב המינוי בפעל מיום 15/2/04), בו כאמור הוגדר תוקף המינוי בפעל של התובעת למשרת אחראית מחלקה ג13 לתקופה שהחל מיום 8/2/04 ועד ליום 17/7/04.

ודוק, על מנת לסבר את האוזן, נזכיר כי מלכתחילה תוקף המינוי בפעל של התובעת היה עד ליום 31/7/04.

בהינתן כי התובעת סיימה את חופשת המחלה שלה רק ביום 6/8/04, אין זאת שבכל מקרה וגם אלמלא הוצא כתב המינוי המתוקן על ידי המנהלת האדמיניסטרטיבית, מינויה בפעל של התובעת למשרה היה מסתיים מאליו ביום 31/7/04, כמתחייב מהוראות סעיף 18.291 לתקשי"ר.

מכל מקום, אין חולק בין הצדדים כי עם שובה של התובעת מחופשת המחלה הנ"ל, הוצא לה ביום 25/8/04 על ידי אותה מנהלת אדמינסטרטיבית, כתב מינוי בפעל נוסף (נספח ב' לכתב התביעה) למשרת אחראית מחלקה ג13 לתקופה שהחל מיום 22/8/04 ועד ליום 31/1/05.

כמבואר לעיל, גם אלמלא הוצא כתב המינוי המתוקן הנ"ל, הרי שמינויה בפעל של התובעת למשרה היה מסתיים מאליו ביום 31/7/04, ואו אז, עם שובה מחופשת המחלה ממילא היה צורך בהוצאת כתב מינוי חדש, שכן לא ניתן להאריך את מינויה של התובעת בפעל במשרה ביום 1/8/04, שעה שהיא לא מאיישת את התפקיד בפעל.

לציין עם זאת, כי לעניין זה לא דקא הנתבעת פורתא מדוע תוקפו של המינוי הנוסף בפעל היה מיום 22/8/04 ולא מיום 6/8/04 אם ביום 6/8/04 חזרה התובעת לעבודה.

29. מכל מקום, ניתן עד כה לסכם כי לאור מהותו וטיבו של המינוי בפעל והוראות התקשי"ר החלות עליו, הרי שבניגוד לסברת התובעת, לא מצאנו מתום בהתנהלות הנתבעת בעניינה של התובעת בכל הנוגע ל"הפסקת" מינויה בפעל של התובעת בחודש יולי 2004.

הפגם היחיד עליו ניתן להצביע בעניין זה מתייחס לשאלה מדוע תוקפו של המינוי הנוסף בפעל היה מיום 22/8/04 ולא מיום 6/8/04, אלא שכאמור לא על פגם זה מלינה התובעת והיא עצמה אף לא טרחה לציינו.

יתרה מכך, לאור מהותו של המינוי בפעל והוראות התקשי"ר החלות עליו כמבואר לעיל, אין זאת אלא שהטרמינולוגיה בה השתמשה התובעת, היינו כי היא "המשיכה את עבודתה" כאחראית מחלקה ג13 לאחר שובה מחופשת המחלה, אינה מדויקת.

הנכון הוא, כי מינויה בפעל של התובעת מיום 15/2/04 הופסק ביום 14/7/04 עקב איוש המשרה בפעל בתקופת העדרותה על ידי עובדת אחרת, ובכל מקרה היה פוקע מאליו ביום 31/7/04 עקב תום תקופת המינוי, בהעדר אפשרות להאריכו במועד זה.

30. אי לכך ולאור כל המבואר לעיל עד כה, אין לנו אלא לדחות את טענותיה של התובעת לפיהן היא המשיכה כביכול את עבודתה כאחראית מחלקה ג13 לאחר שובה מחופשת המחלה.

יתרה מכך, לאור המבואר לעיל, אף אין בידינו לקבל את טענת התובעת לפיה "ביטול המינוי" בחודש יולי 2004 הינו חסר כל תוקף או שלא היתה כל הצדקה להורות על הביטול בנסיבות של העדרות של 34 יום עקב מחלה.

כמבואר לעיל, בנסיבות שנוצרו לא היה מנוס אלא למנות עובדת אחרת לאיוש המשרה בפעל והואיל ולא ניתן לאייש משרה בפעל בו זמנית על ידי שני עובדים, היה הכרח להפסיק את המינוי בפעל של התובעת, שכאמור ממילא היה פוקע מאליו ביום 31/7/04.

31. על האמור לעיל נוסיף כי אף אין בידינו לקבל את טענתה של התובעת לפיה לאור הוראות סעיף 18.292 (ג) לתקשי"ר, היעדרות של 34 יום מפאת מחלה אינה מנתקת את רצף המינוי בפעל, ונבאר טעמינו להלן.

ראשית וכמבואר לעיל, אין המדובר בענייננו בקטיעת רצף המינוי בפעל מיום 15/2/04 שכן בענייננו מינויה בפעל של התובעת מיום 14/2/04 היה פוקע מאליו בכל מקרה ביום 31/7/04 לפי הוראות סעיף 18.291 לתקשי"ר עקב תום תקופת המינוי, ומשלא איישה התובעת את התפקיד בפעל במועד זה אף לא ניתן היה להאריכו במועד זה.

שנית וכמבואר לעיל, לאור הוראות סעיף קטן 18.292 (ב) לתקשי"ר, אשר קובע כי מינוי בפעל כאמור יסתיים לפני תום תקופת המינוי אם מונה עובד אחר למלא את המשרה הנדונה בפועל, הרי שמינויה בפעל של התובעת הסתיים הלכה למעשה כבר ביום 17/7/04 עם מינויה בפעל של האחות בתיה לוי לאייש את המשרה בפעל.

שלישית ולא פחות חשוב, יש לזכור כי הוראות פרק 18.2 לתקשי"ר עוסקות במינוי בפעל בשירות המדינה בכלל, לכלל המשרות ולכלל התפקידים השונים בהם מועסקים עובדים בשירות המדינה, לרבות תפקידים או משרות בהם אין הכרח באיוש המשרה בפעל, בכל עת.

על כן יש לקרוא את סעיף 18.292 בהקשרו הכולל, ועל פיו נקבע הכלל כי העדרות של עובד המאייש משרה בפעל, במשך 60 יום רצופים מעבודתו תביא להפסקת המינוי לפני תום תוקפו של כתב המינוי, היינו כסייג הקובע כי לא ניתן לאייש משרה בפעל ולהעדר מן העבודה במשך 60 ימים רצופים.

מכלל זה אין להבין את היפוכו כפי שמבקשת התובעת לקרוא בו, לפיו כביכול קיימת לעובד זכות מוקנית להעדר מן העבודה במשרה בה הוא מכהן בפעל לתקופה של עד 60 ימים רצופים ויישמר לו מינויו בפעל.

השאלה האם ניתן להשאיר משרה המאויישת במינוי בפעל, ללא עובד שיאייש את המשרה לפרק זמן כזה או אחר, תלויה בנסיבות כל מקרה וכל תפקיד.

בענייננו, מששוכנענו כי אכן לא ניתן היה להותיר את התפקיד שמילאה התובעת בפעל כאחראית מחלקה ג13, ללא עובדת למשך 5 שבועות – פעלה הנתבעת כדין, ואין התובעת יכולה לטעון לזכאותה להמשיך במינוי בפעל מכח הוראות סעיף קטן זה.

32. באשר לטענת התובעת, כי היה על הנתבעת להעניק לה זכות טיעון לפני הפסקת המינוי בפעל ולמצער, להודיע לה על הפסקת המינוי, נקדים ונבהיר כי מצאנו את טענת התובעת לפיה לא ידעה כלל על הפסקת המינוי וכי הדבר נודע לה רק בסמוך להגשת התביעה, מעוררת תמיהות, שכן כבר במכתבה של התובעת למבקר המדינה מיום 1/7/06 (ראה: נספח ז1 לכתב התביעה), ציינה התובעת את העובדה כי מינויה זה הופסק, ועל כן ברי כי עוד עובר לכך, ולא כל שכן הרבה לפני הגשת התביעה ידעה התובעת על הפסקת המינוי, מה גם שכעולה מכתב המינוי המתוקן מיום 14/7/04 הוא ממוען לתובעת ואף העתק ממנו ממוען לתיק האישי של התובעת.

בכל הנוגע לטענתה של התובעת לפיה לא נתנה לה זכות טיעון עובר להפסקת מינויה באותה עת, מן הראוי להבהיר ולהדגיש כי הכלל היה ועודנו כי יש ליתן לעובד זכות טיעון בטרם קבלת החלטה שעשויה לפגוע בו, על מנת לאפשר לעובד להזים את הטענות כנגדו ולשכנע את העומד להחליט בענייננו, לשנות מהחלטתו.

כלל זה נכון וחל הוא בעקרון על כל החלטה שיש בה משום פגיעה בעובד, והשאלה היא האם בענייננו החלטת המנהלת האדמינסטרטיבית להפסיק את מינויה בפעל של התובעת ביום 14/7/04 היה בה משום פגיעה בתובעת.

כמבואר לעיל, המושג "מינוי בפעל" חל על קשת רחבה של מקרים הן מבחינת נסיבות המינוי והן מבחינת מישכו, כך שיש לבחון כל מקרה לגופו, בבואנו להכריע האם הפסקת מינוי מסויים בפעל מהווה פגיעה בעובד.

ובענייננו, בבואנו לבחון האם הפסקת מינויה בפעל של התובעת במועד ומן הטעמים שבוצעה היה בה משום פגיעה בתובעת, יש לזכור כי בנסיבות המקרה ההמסוים שבפנינו, המדובר בהפסקת מינוי לתקופה זמנית שבאה מתוך אילוץ של היעדרות התובעת עקב אשפוזה לצורך ניתוח בטן ותקופת החלמה, ועקב הצורך לאייש את המשרה בפעל בתקופת העדרותה.

מעבר לכך שדובר באילוץ שהוביל להפסקת המינוי, הרי שגם ה"פגיעה" אליה מכוונת התובעת, לאו פגיעה היא, שכן בזמן אמת הפסקת המינוי לצורך מינוי בפעל של עובדת אחרת עד לשובה של התובעת לעבודה – לא היה בו כדי לפגוע בתובעת.

העובדה שבדיעבד ובגדר "חכמה שלאחר מעשה" התברר כי אלמלא נעדרה התובעת באותה תקופה מעבודתה ואלמלא נסיבות אחרות שהתרחשו לאחר אותו מועד – היתה התובעת צוברת ותק באותה משרה שהיה מאפשר לה לאייש את המשרה בדרך קבע לאור החריג הקבוע בסעיף 18.282 לתקשי"ר- אינה דבר שניתן היה לצפותו בזמן אמת, כך שמלכתחילה לא דובר בהחלטה שנכון למועד קבלתה פגעה בתובעת או ניתן היה לצפות כי תפגע בתובעת, ודוק, לא היה חולק בין הצדדים, כי עם שובה של התובעת לעבודה ניתן לה מינוי נוסף בפעל לאיוש אותה משרה.

יותר מכך, יש לזכור כי, כאמור, הפסקת המינוי בפעל באה בשל אילוץ ולא דובר בטענות שהופנו כלפי התובעת אשר הובילו להפסקתו, ואף לא דובר בנסיבות בהן יכלה התובעת לבחור שלא להיעדר מן העבודה ובכך לשנות מן ההחלטה.

אי לכך, ומבלי להמעיט מחשיבותה של זכות הטיעון ומן הצורך בהקפדה יתרה על קיומה, אין זאת אלא שעדיין יש לבחון כל מקרה לגופו, על מנת לקבוע האם אמנם המדובר בהחלטה שיש בה כדי לפגוע בעובד והאם אמנם מדובר בנסיבות בהן נפגעה זכות הטיעון של העובד.

בעינייננו כמבואר לעיל, לא שוכנענו כי זכות הטיעון של התובעת נפגעה ועל כן אין לנו אלא לדחות אף את טענתה זו של התובעת.

באשר לטענתה של התובעת לפיה ראיה לכך שהיא "המשיכה" את מינויה בפעל לאחר תקופת ההיעדרות, היא העובדה שהמשיכה לקבל שכר של אחראית מחלקה בתקופת היעדרותה, נעיר כי לא הוצגה בפנינו כל ראיה לעניין זה, ואף אם כך היו פני הדברים, הרי שלאור כל המבואר לעיל בכל הנוגע למינוי התובעת בפועל לאיוש המשרה, ברי כי לכל היותר שולם לתובעת שכר מעבר לזכאותה על פי דין באותה תקופה, אך אין בנסיבה זו כדי להפוך את מינויה בפעל למינוי "רצוף" כסברת התובעת.

33. סיכומם של דברים עד כה.

לאור המבואר לעיל עד כה, אין זאת שמינוי התובעת לאיוש המשרה של אחראית מחלקה ג13 בוצע כדין ביום 15/2/04 והופסק כדין ביום 17/7/04 וכך גם מינויה הנוסף בפעל של התובעת מיום 25/8/04 לאיוש משרת אחראית מחלקה ג13 לתקופה שהחל מיום 22/8/04 ועד ליום 31/1/05 בוצע כדין.

משכך הם פני הדברים, אין זאת אלא שאף אין יסוד לסברת התובעת לפיה הוראות סעיף החריג הקבוע בסעיף 18.282 לתקשי"ר, אינן מחייבות איוש המשרה בפעל במשך 12 חודשים רצופים בהכרח.

לעניין זה יצויין, כי לא רק שהביטוי "והמינוי בפועל נמשך יותר מ-12 חודשים", אינו תומך בפרשנות זו של התובעת להוראות סעיף זה התקשי"ר, אלא שלמקרא הוראות פרק זה לתקשי"ר בכללותן, ברי כי אחות איננה יכולה ללקט תקופות של מינוי בפעל לאיוש משרות שונות, ולצבור בדרך זו את ה"ותק" הנקוב בחריג זה לסעיף 18.282.

הנכון הוא שעל מנת להיכלל בהוראות החריג לסעיף זה לתקשי"ר ולאייש את המשרה בדרך קבע, היה על התובעת להמשיך ולאייש את המשרה בפעל עד ליום 22/8/05, ולא זה המקרה שבפנינו.

ואמנם, ביום 6/2/05, לאחר תום תוקפו של המינוי למשרת אחראית מחלקה ג13 מיום 28/5/04, במסגרת רוטציה שנערכה במרכז הרפואי באותה עת, הועברה התובעת בהסכמתה לשמש כאחראית בפעל של מחלקה ג14 – מחלקת תשושי נפש. הואיל ונכון לאותה עת איישה התובעת את המשרה של אחראית מחלקה בפעל, הוארך מינויה בפעל של התובעת בחצי שנה נוספת עד ליום 31/7/05.

34. משדחינו כאמור את טענות התובעת בדבר "רציפות" המינוי בפעל מיום 15/2/04 כביכול, אין זאת אלא שבהארכת מינויה בפעל של התובעת מיום 25/8/04, לתקופה של חצי שנה נוספת פעלה הנתבעת בהתאם להוראות התקשי"ר כמבואר לעיל.

אלא מאי, שבסמוך למועד תום תוקפו של מינויה בפעל של התובעת לאחראית מחלקה ג14 נסגרה ביום 22/6/05 מחלקה ג14 עקב שינויים ארגוניים במרכז הרפואי.

כאמור, וחרף טענתה לפיה המחלקה כלל לא נסגרה, חזרה בה התובעת בעדותה בפנינו מטענה זו ואישרה כי אכן מחלקה ג14 נסגרה וחדלה מפעילות באותו מועד.

בנסיבות אלו, בהן התייתרה המשרה אותה איישה התובעת בפעל נכון לאותו מועד, עמדו בפני הנתבעת שתי חלופות:

האחת – למנות את התובעת במינוי בפעל למשרה אחרת של אחראית מחלקה במרכז הרפואי.

השנייה – להחזיר את התובעת לתפקיד סגנית אחראית מחלקה אותו איישה במינוי של קבע, בהינתן כי על פי הוראות סעיף 18.212 לתקשי"ר מובטח לתובעת כי בזמן מינויה בפעל למשרה כלשהי, נשמרת לה משרתה הקבועה.

בענייננו כאמור, בחרה הנתבעת בחלופה השנייה ועל כך מלינה התובעת, כי אי מינויה, למצער במינוי בפעל, למשרה אחרת של אחראית מחלקה במרכז הרפואי, בוצעה שלא כדין.

35. משקבענו כי עד ליום 22/6/05 פעלה הנתבעת כדין ובהתאם להוראות התקשי"ר, נפנה להלן לבחון האם כטענת התובעת, בבחירת החלופה השניה מתוך שתי החלופות שעמדו בפניה נכון לאותה עת, חרגה הנתבעת מהוראות הדין.

לציין, כי בזמן אמת בחודש 6/05 לא פנתה התובעת לערכאות, ואולם במסגרת תביעתה שבנדון טוענת התובעת, כי למרות שהתפנו משרות של אחראיות מחלקה במרכז הרפואי ואוישו על ידי אחרות לא הוצע לה חרף ויתקה, נסיונה וההערכות החיוביות על תפקודה, לשיטתה, משיקולים זרים, לאייש בפעל אף אחת מאותן משרות, ויותר מכך, לטענתה, חרף פניות חוזרות מצידה במהלך שנת 2006 אל הממונה עליה לאיוש משרת אחראית מחלקה, נמנעה הממונה עליה מלעשות כן, לשיטת התובעת כאמור, משיקולים זרים.

נפנה איפוא לדון בטענותיה אלו של התובעת.

האם פעלה הנתבעת משיקולים זרים באי מינויה של התובעת לתפקיד אחראית מחלקה לאחר חודש 6/05?

36. וכך, במסגרת תצהירה טענה התובעת, כי בשנת 2005 (ללא ציון תאריך) התפנה תקן של אחראית מחלקה סיעודית ד11 בעקבות מחלתה של האחראית, וכך גם בשנת 2005 (ללא ציון תאריך) התפנה תקן של אחראית מחלקה אקוטית שיקום ואבחון (ללא ציון שם המחלקה) וכן התפנה תקן במחלקה פנימית (אף כאן, ללא ציון שם המחלקה), תקנים אשר אוישו על ידי האחיות רינת, שחר אורית ומרינה, שלא היו קודם עובדות הנתבעת, והכל מבלי שהוצע לתובעת לאייש את אותן משרות.

עוד טוענת התובעת כי בחודש 5/06 התפטרה האחות שהובאה מבחוץ מתפקידה כאחראית מחלקה פנימית ובמקומה מונתה אחות שעבדה בבית חולים הלל יפה לשמש כאחראית מחלקה פנימית, ושוב לא פנו אל התובעת לאייש את המשרה.

לטענתה, כל ניסיונותיה לשוחח עם גב' הר נוי בעניין איוש המשרות הנ"ל, עלו בתוהו.

37. מנגד לטענת המצהירה הר נוי מטעם הנתבעת, אין כל יסוד לסברת התובעת בדבר שיקולים זרים שהנחו אותה, כביכול.

לטענתה בתצהירה, במועד מינויה של התובעת לאחראית מחלקה בפעל של מחלקה ג14, לא היה ידוע כי המחלקה תיסגר ומתי.

לטענתה, היא ראתה בתובעת עתודה ניהולית בעתיד והיתה מעוניינת בשילובה במערך האקוטי של בית החולים, שם נדרש כח ניהולי, ועל כן בפגישה מיום 22/6/05 לאחר סגירת מחלקה ג14, סוכם עם התובעת על העברתה למחלקה ג'6 שהיא מחלקה אקוטית, במינויה הקבוע כסגנית אחראית מחלקה, על מנת שתצבור נסיון בתחום האקוטי, דבר שיסייע לקידומה בהמשך, בכלל.

בכל הנוגע לטענות התובעת לעניין איוש תפקיד אחראית מחלקה ד11 – דוחה המצהירה מטעם הנתבעת את טענות התובעת מכל וכל.

לדבריה, באותה עת חלתה אחראית מחלקה זו במחלה סופנית ואף אושפזה, לבקשתה, באחת המחלקות במרכז הרפואי שם טופלה עד מותה על ידי חברותיה האחיות ושאר הצוות.

לדבריה, בנסיבות מיוחדות אלו, ומתוך התחשבות ברגשותיה של אותה אחראית ותיקה היא מינתה לתפקיד אחראית מחלקה ד11 במינוי בפעל, את סגניתה הותיקה של אותה אחראית ואף זאת לתקופה קצרה עד פטירתה של האחראית, שלאחריה מונה לתפקיד האח עלי כבהה ששימש לפני כן כאחראי מחלקה אקוטית במשך 7 שנים וביקש לעבור למחלקה כרונית כדי לנוח מהעול של ניהול מחלקה אקוטית במשך זמן כה רב, ובמקומו במחלקה האקוטית מונה לשמש כאחראי, אח אחר לניהול המחלקה האקוטית.

לטענתה, היא לא פנתה אל התובעת לאיוש תפקיד אחראית המחלקה האקוטית שהתפנתה מן הטעם שלתובעת לא היה כל נסיון בעבודה במחלקה אקוטית.

לא זו אף זו. אף לא היתה אפשרות למנות את התובעת לתפקיד אחראית במחלקות אקוטיות שהתפנו מפאת אי התאמתה לתפקיד זה, בהעדר ניסיון בעבודה במחלקות אקוטיות.

מכל מקום, המצהירה מטעם הנתבעת דוחה מכל וכל בתצהירה את טענת התובעת לפיה כביכול סירבה להפגש עם התובעת.

לטענתה, מזכירתה מתאמת לה פגישות עם כל מי שמבקש להפגש עימה.

38. נפנה איפוא לדון בטענותיה אלו של התובעת ונקדים ונבהיר כי מעבר לטענה לפיה לא מונתה לתפקיד אחראית מחלקה "משיקולים זרים", לא הצביעה התובעת על כל "שיקול זר" שהנחה, לשיטתה, את הממונה עליה בפעולותיה.

הנכון הוא, כי מדובר במסקנה בבחינת ברירת מחדל אותה הסיקה התובעת מהשתלשלות העניינים, עת לשיטתה שלה, לא יכלה להיות כל סיבה שלא למנותה לתפקיד אחראית מחלקה, ועל כן אין זאת אלא שאי מינויה נבע מ"שיקולים זרים".

אי לכך, נפנה להלן לבחון, האם הוכיחה התובעת כי אי מינויה לתפקיד אחראית מחלקה בוצע משיקולים זרים כסברת התובעת.

37. וכך, מתוך עדותה של התובעת עצמה נמצאנו למדים, כי נכון לחודש 11/05 אכן לא היה לתובעת נסיון בעבודה במחלקות אקוטיות למעט מספר חודשים (ראה: בעמ' 4 לפרוטוקול ש': 11), היינו כחודשיים וחצי מיום 22/6/05 עד ליום 5/9/05 בהן שובצה כסגנית אחראית במחלקה ג'6.

כמו כן אישרה התובעת בעדותה בפנינו, כי הנהלת המרכז הבהירה שמדיניות משרד הבריאות היא לסגור מחלקות כרוניות ולפתוח מחלקות אקוטיות (ראה: בעמ' 7 לפרוטוקול ש': 4-6), וכי בשנים האחרונות, נסגרו הרבה מאוד מחלקות, שכולן היו מחלקות כרוניות (ראה: בעמ' 6 לפרוטוקול ש': 18-20).

מכל מקום, התובעת עצמה אישרה בעדותה בפנינו כי העבודה במחלקה אקוטית היא אינטנסיבית יותר, דורשת יותר מאמץ ומיומנות מהצוות הרפואי (ראה: בעמ' 7 לפרוטוקול ש': 17-19), וכרוכה בעבודה פיזית קשה יותר (ראה: בעמ' 8 לפרוטוקול ש': 6-7), אם כי לדבריה, לה עצמה לא היתה העדפה לעבודה במחלקה זו או אחרת (ראה: בעמ' 8 לפרוטוקול ש': 10-11).

עוד העידה התובעת כי נאמר לה שרצוי שתרכוש ניסיון במחלקות האקוטיות לצורך קידום, אבל לטענתה, "לא כתנאי" לקידום (ראה: בעמ' 8 לפרוטוקול ש': 31) ואף אישרה כי ידעה שהועברה למחלקה האקוטית בחודש 11/05 לשם צבירת ניסיון במחלקה אקוטית ועל מנת שתשתלב במערך כאחות אחראית מאוחר יותר, אם כי לטענתה שוב, הדברים לא הוצגו כתנאי לתפקיד אחראית מחלקה בהמשך, "אלא כהצעה" (ראה: בעמ' 4 לפרוטוקול ש': 21-25), וכאשר נשאלה התובעת האם הוסבר לה שחוסר הנסיון שלה במחלקות האקוטיות מהווה מכשול בפניה לתפקיד של אחראית מחלקה, השיבה:

"הובהר לי שבעתיד המערך יעבור נותר (צ.ל. "המערך הנותר יעבור" – א.ר.ק.) לאקוטיות אבל בינתיים יש עדיין מחלקות כרוניות זה לא שהן נסגרו וזה לא הובא כסיבה למינוי שלי בעתיד" (ראה: בעמ' 4 לפרוטוקול ש': 28-29).

וכאשר נשאלה בחקירתה הנגדית מדוע לא רצתה לחזור למחלקה האקוטית לאחר שחזרה מחופשת המחלה עקב תאונת עבודה, השיבה:

לא הציעו לי לחזור למחלקה האקוטית. הציעו לי מחלקה כרונית, כך שלא נכון שאני לא רציתי לחזור למחלקה האקוטית " (ראה: בעמ' 4 לפרוטוקול ש': 31-32).

ודוק, מעדות הגב' רחל המאירי, העדה מטעם התובעת נמצאנו למדים, כי אכן מדיניות משרד הבריאות ב- 10 השנים שקדמו לשנת 2006 היתה לסגור מחלקות כרוניות ולפתוח יותר מחלקות אקוטיות (ראה: בעמ' 18 לפרוטוקול ש': 28-29) , וכי זו היתה גם עמדת האחות הראשית במרכז שמותנתה בשנת 2003, ואשר החלה לדרוש ניסיון במחלקות אקוטית, לשיטתה רק אחרי שנת 2004 (ראה: בעמ' 18 לפרוטוקול ש': 23-26).

כמו כן נמצאנו למדים מעדותה של עדה זו, כי בישיבה שהתקיימה ביום 19/10/06 (ראה: סיכום פגישה מיום 26/10/06 – מוצג נ/2) נדונה האפשרות שיפתחו עוד שתי מחלקות אקוטיות ואם תהיה ירידה במספר החולים יאלצו לסגור מחלקות כרוניות, ועל כן עדיף שהאחיות עם ניסיון באקוטי יקבלו תפקידים באקוטי (ראה: בעמ' 18 לפרוטוקול ש': 20-22).

38. מנגד, הגב' הר נוי – המצהירה מטעם הנתבעת חזרה בחקירתה הנגדית על כך שכאשר מינתה את התובעת בתחילת שנת 2004 למינוי בפועל כאחראית מחלקה, הקריטריון של ניסיון קליני במחלקה אקוטית, עדיין לא היה תנאי בלעדיו אין ואולם עמדה על טענתה כי בשנת 2006 הקריטריון הנ"ל היה רלוונטי למשרת אחראית מחלקה (ראה: בעמ' 21 לפרוטוקול ש': 28-30), וכאשר עומתה במסגרת חקירתה הנגדית עם הטענה שאחות מסוימת קיבלה תפקיד של אחראית מחלקה כרונית ד 4 ו- ד 8, במינוי קבוע בשנת 2005, חזרה והבהירה כי מי שמונה במינוי של קבע בשנת 2005, הוא מי שמונה למינוי בפועל בשנת 2004, ובשנה זו לא היה הכרח בתנאי של ניסיון קליני בתחום האקוטי (ראה: בעמ' 25 לפרוטוקול ש': 7-8), ולא הכחישה כי לפני שנת 2006 בהחלט היו עובדים ללא נסיון במחלקות אקוטיות שקיבלו מינוי לאחראי/ת מחלקה (ראה: בעמ' 25 לפרוטוקול ש': 24-25).

כמו כן הבהירה הגב' הר נוי במענה לשאלת בית הדין כי לאחר הישיבה מחודש 10/06 הנסיון במחלקה אקוטית היה לתנאי סף, הן לצורך מינוי מינוי של קבע לתפקיד אחראית מחלקה והן לצורך מינוי בפעל (ראה: בעמ' 25 לפרוטוקול ש': 13-16).

מכל מקום, במסגרת חקירתה הנגדית, חזרה הגב' הר נוי על דבריה בתצהירה, לפיהם ההערכות לתובעת בתפקידה כסגנית היו טובות, כי עד לחודש 7/04 לא הספיקה לתת לתובעת הערכה כמנהלת מחלקה ואולם ההערכה שנתנה לתובעת בקשר לתפקידה כאחראית מחלקה, לאחר שובה מהניתוח היתה בינונית (ראה: בעמ' 23 לפרוטוקול ש': 25-30), והוסיפה כי הערכה בינונית פירושה הערכה שאינה מורכבת כולה מקריטריון של "גבוהה מאוד" (ראה: בעמ' 24 לפרוטוקול ש': 1).

39. עד כאן ניתן לסכם, כי בהבדלי דגשים כאלה ואחרים, הלכה למעשה לא היה חולק בין עדי הצדדים כי מדיניות משרד הבריאות היתה לעבור ממערך של מחלקות כרוניות למחלקות אקוטיות, כי כתוצאה מכך נסגרו במרכז הרפואי שבנדון הרבה מחלקות כרוניות ונפתחו במקומן מחלקות אקוטיות ואף נמסר לתובעת כי גם המערך הנותר יעבור למחלקות אקוטיות.

כי למעט נסיון של כחודשיים וחצי לא היה לתובעת נסיון בעבודה במחלקה אקוטית, מחלקה שמטבע הדברים העבודה בה קשה יותר לצוות הרפואי.

כמו כן, אין חולק, אף לשיטת התובעת כי הובהר לה והיא היתה מודעת לכך שלמצער "רצוי" שתרכוש ניסיון במחלקות האקוטיות לצורך קידום, וכי היא היתה מודעת לכך שהועברה למחלקה האקוטית בחודש 6/05 לשם צבירת ניסיון ועל מנת שתשתלב במערך כאחות אחראית מאוחר יותר, אם כי לטענתה לא כתנאי לקידום או כתנאי לתפקיד אחראית מחלקה.

מכל מקום, לית מאן דפליג בין הצדדים כי החל מחודש 10/06 הדרישה לנסיון במחלקה אקוטית, כבר היה תנאי סף לאיוש משרת אחראית מחלקה.

40. במילים אחרות, מתוך עדויות הצדדים נותרו שתי מחלוקות עובדיות עיקריות, הטעונות הכרעה:

א. האם כטענת הנתבעת, התובעת היתה זו שהעדיפה להשאר במחלקה כרונית, בה העבודה קלה יותר, או שמא כטענת התובעת, לא היתה לה העדפה כלשהי לעבודה במחלקה קלינית או אקוטית, כי לא הוצע לה לעבוד במחלקה אקוטית אלא היתה זו הנתבעת שהחליטה להעבירה לעבודה במחלקה כרונית.

ב. האם כטענת התובעת, במהלך שנת 2006 עד לחודש 10/06, מונו עובדים ללא נסיון קליני במחלקות אקוטית לתפקידי אחראי/ת מחלקה, או שמא כטענת הנתבעת במהלך שנת 2006 וגם לפני חודש 10/06 נדרש ניסיון קליני במחלקה אקוטית לצורך איוש משרת אחראית מחלקה.

41. בכל הנוגע למחלוקת הראשונה, חלק לא מבוטל מחקירות העדים וסיכומי הצדדים נסוב על המסמך מיום 6/11/05 שערכה הגב' הר נוי, תחת הכותרת "סיכום: שיחה עם אחות דלית אסף שהתקיימה בתאריך 1.11.05" (ראה: נספח ב' לתצהיר מטעם הנתבעת).

במסמך זה, נאמר:

"* אחות דלית שהתה כחודשיים בבית עקב תאונת עבודה.

* כעת מעוניינת לחזור למקום שאוהבת לעבוד בו – מחלקת תשושי נפש.

* רונית תבדוק אפשרות של מחלקה ג/8 כסגנית או לתקופה בכל מחלקה אקוטית כחלק מהתנסות.

* רונית תבדוק עם טלי אפשרות שיבוץ ותחזור לדלית."

בתחתית המסמך בכתב יד, אשר אין חולק כי הוא כתב ידה של הגב' הר נוי נאמר:

"על פי סיכום טלפוני בשיחה שערכה מול טלי ביקשה ד'7 כסגנית. צאדק כאחראי פנה אלי וביקש שאאשר.

אושר". (ההדגשה במקור – א.ר.ק.).

במהלך חקירתה הנגדית של התובעת, הופנתה התובעת למסמך הנ"ל ונשאלה האם היא מוצאת שיש משהו לא נכון באותו מסמך.

ב"כ התובעת התנגד למבוקש והבהיר כי יש לו בעיה עם האותנטיות של המסמך ועל כן הוא מבקש לעיין במסמך המקורי, אם כי הבהיר כי אין לו התנגדות לשאלה לגופה, כפוף להערתו לעיל ולשאלת האותנטיות של המסמך.

ב"כ הנתבעת הבהיר כי אין לו התנגדות לאפשר את העיון ועל כן נשאלה התובעת לגבי מסמך זה.

לישיבת ההוכחות שלאחרי אותה ישיבה, המציא ב"כ הנתבעת את העותק המקורי של אותו מסמך, וכן מסמכים נוספים.

ב"כ התובעת הסכים להגשת המסמך המקורי בכפוף לאפשרות חקירה לגביו, ועל כן העותק המקורי של נספח ב' הנ"ל הוגש לתיק וסומן מוצג נ/1.

וכך, מעיון בנוסח המקורי של המסמך התברר כי כי מעל לכיתוב בכתב יד, היה על גבי אותו מסמך כיתוב נוסף בכתב יד שנמחק בטיפקס.

הואיל והמחיקה היתה חלקית, ניתן היה להבחין כי נרשם בו:

"6/11/05

דלית תשובץ בינתיים במחלקה גריאטריה ב' ואח"כ סבב אקוטים".

ברשות בית הדין הותר לגב' הר נוי להעיד בחקירה משלימה קצרה לגבי נסיבות הרישום והמחיקה במסמך זה והיא אף נחקרה על כך בחקירה נגדית לאחר מכן.

וכך, לדברי הגב' הרנוי בעדותה המשלימה בפנינו בעניין זה, לאחר סגירת מחלקה ג'14 שובצה התובעת כסגנית למחלקת סיעוד מורכב, שם הועסקה עד שנפגעה בתאונת העבודה.

לדבריה, כאשר חזרה התובעת מתקופת ההחלמה בחודש נובמבר 05' התקיימה בין השתיים שיחה שבה הובהרה לה החשיבות שבשיבוץ במחלקה אקוטיות וזה מה שנרשם בכתב יד ונמחק מאוחר יותר, הואיל והתובעת לא הצליחה להחליט באיזה מחלקה היא רוצה לעבוד ובאיזה תחום (שכן גם במחלקות אקוטיות יש כמה סוגים), הומלץ לה שתעשה סבב כדי שתכיר את כלל התחומים ואז היא תחליט היכן היא רוצה לעבוד.

אי לכך, התובעת שובצה במחלקה אקוטית – גריאטריה ב' הכוללת מונשמים, ואחרי כחודש הגיעו אליה לטענתה, גם צאדק שהוא אחראי מחלקה סיעודית 7 כרונית וגם טלי שהיא מפקחת אחראית על כח אדם שבעברה היתה אחראית על התובעת והשתיים נותרו בקשרי עבודה ביניהן ושניהם הסבירו לה שהתובעת ביקשה שיינתן לה להיות סגנית במחלקה של צאדק, שהיא מחלקה סיעוד כרונית, והיא אישרה את הבקשה.

או אז לדבריה, כתבה בכתב יד את הסיכום שמופיע על גבי אותו נוסח ומחקה את הסיכום הראשון בטיפקס, מן הטעם שהפך ללא רלוונטי (ראה עדותה: בעמ' 19 לפרוטוקול ש': 10-27).

לציין, כי גרסתה זו לגופה לא נסתרה בחקירתה הנגדית, הגם שאין דעתנו נוחה מאשר התברר בפנינו במהלכה, לפיו העדה סברה כי הואיל והחלק הראשון שנרשם בכתב יד כבר אינו רלוונטי ניתן למוחקו בטיפקס (ראה: בעמ' 20 לפרוטוקול ש': 19), וזאת גם אם לשיטתה מלכתחילה התייחסה אל המסמך כאל תרשומת פנימית לעצמה ולא סברה כי תדרש להציגו בפני בית משפט (ראה: בעמ' 20 לפרוטוקול ש': 4-5).

42. מכל מקום, ולגופם של דברים, הרי שכאמור גם התובעת נחקרה לגבי אותו מסמך (לא כולל החלק שנמחק בטיפקס) וכאשר התבקשה להבהיר, האם יש לה הערות לגבי נכונות המסמך, השיבה כי לגבי הפיסקה "אחות דלית שהתה כחודשיים בבית עקב תאונת עבודה" – היא נעדרה רק חודש וחצי (ראה: בעמ' 5 לפרוטוקול ש': 19).

לגבי הפיסקה "כעת מעוניינת לחזור למקום שאוהבת לעבוד בו – מחלקת תשושי נפש" – השיבה כי אינה זוכרת אם זה נאמר בפגישה (ראה: בעמ' 5 לפרוטוקול ש': 23-24).

לגבי הפיסקה "רונית תבדוק אפשרות של מחלקה ג/8 כסגנית או לתקופה בכל מחלקה אקוטית כחלק מהתנסות" – השיבה באלו המילים:

"שוב לא הודגש לי עד כמה חשובה ההתנסות במחלקה האקוטית, מכל מקום את רוח הדברים לגבי פיסקה זו אני זוכרת, וכך גם לגבי הפיסקה האחרונה" (ראה: בעמ' 5 לפרוטוקול ש': 25-27), לציין כי הפיסקה האחרונה היא הפיסקה בה צוין כי: "רונית תבדוק עם טלי אפשרות שיבוץ ותחזור לדלית."

בכל הנוגע לחלק שנרשם בכתב יד היינו כי "על פי סיכום טלפוני בשיחה שערכה מול טלי ביקשה ד7 כסגנית. צדאק כאחראי פנה אלי וביקש שאאשר. אושר", השיבה התובעת באלו המילים:

"השיחה שנערכה עם טלי היתה שהיא אמרה לי שצאדק ביקש אותי כסגנית ואם אני מסכימה להיות סגנית בד'7, וכשההנהלה אומרת לעובד שהוא עובר למחלקה כזו או אחרת, העובד מסכים וזה מה שעשיתי" (ראה: בעמ' 6 לפרוטוקול ש': 7-9).

מכל מקום, במענה לשאלת בית הדין, אישרה התובעת כי המסמך שבנדון מתייחס לשיחות שמתקיימות עם האחראית, ואשר לאחריהן מוציאה האחראית סיכום, כי בדרך כלל הסיכום נשלח אל העובד, הגם שלא זכרה אם את הסיכום המסויים הזה היא קיבלה לידיה (ראה: בעמ' 5 לפרוטוקול ש': 20-22).

43. מעיון במבנה המסמך, נחה דעתנו כי גם אם אין זה ראוי למחוק סיכומים קודמים בכתב יד, הרי שפני הדברים בכל הנוגע לעריכתו של המסמך היו כפי שתיארה הגב' נר נוי, שכן מעיון במסמך ניתן להבחין על נקלה כי החלק שנרשם מאוחר יותר בכתב יד, נרשם בתחתית העמוד עד שכמעט לא ניתן היה להכילו, ואין זה סביר כי היה נרשם כך, אלמלא הכיתוב שקדם לו (ושכאמור נמחק מאוחר יותר בטיפקס).

בכל הנוגע לאותנטיות של הרישום המאוחר – הרי שלאור עדות התובעת לגבי השתלשלות העניינים לשיטתה שלה, נחה דעתנו כי אכן המדובר ברישום שנערך בזמן אמת ולא בזיוף שהוסף מאוחר יותר, מה גם שמבחינת תוכן הדברים, ובהינתן כי הצגת המסמך המקורי במלואו פועלת לטובת הנתבעת, לא היתה לנתבעת כל סיבה להעלים את תוכן הדברים, אלא להיפך.

ובאשר לתוכן הדברים, שוב נותרנו עם אותה מחלוקת, היינו האם היתה זו התובעת שביקשה לעבור לעבוד במחלקה כרונית, או שמא היתה זו הנהלת בית החולים שהיתה מעוניינת לשבץ את התובעת במחלקה כרונית.

ודוק, לעניין זה הן התובעת והן הגב' הר נוי סמכו את דבריהן, על דברים שנאמרו להן על ידי צד שלישי (היינו, המפקחת טלי) שלא הוזמנה להעיד על ידי איש מהצדדים.

משכך הם פני הדברים, אין לנו אלא להסיק לגבי מחלוקת זו, מתוך כלל נסיבות העניין.

44. וכך, בשוותנו לנגד עינינו את מכלול נסיבות המקרה שבנדון, נחה דעתנו כי גם אם התובעת לא סירבה בתוקף לרכוש נסיון במחלקה אקוטית, הרי שלמצער, לא גילתה עניין לעשות כן והעדיפה להמשיך לעבוד במערך הכרוני, ונבאר.

בנסיבות בהן אין חולק כי המערך הכרוני בבית החולים הולך ונעלם, בהן הובהר לתובעת, למצער (אף לשיטתה), שרצוי שתרכוש ניסיון במחלקות האקוטיות לצורך קידומה לתפקיד אחראית מחלקה, ובהן לשיטת התובעת היא היתה מעוניינת בקידום – אך סביר הוא שככל שהועברה התובעת בניגוד לרצונה לעבוד במחלקה כרונית (שהיא כאמור מחלקה בה העבודה קלה יותר), כי היתה מתקוממת על כך בפני מנהלת שירותי הסיעוד או לכל הפחות מבקשת להבטיחה כי העובדה שלא שובצה לעבוד במחלקה אקוטית, לא תפגע בקידומה ובאפשרותה לכהן בהמשך כאחות אחראית.

דא עקא, שהתובעת לא טענה בשום שלב שעשתה כן, וכל טענותיה התמצו בטרוניה מדוע לא שובצה לעבוד כאחראית מחלקה, לפי פרשנותה היא את הוראות התקשי"ר.

ודוק, גם בפניותיה למבקר המדינה בהן טענה התובעת לכל הפגמים האפשריים שנפלו במינויה והפסקת מינויה לא הזכירה התובעת ולו פעם אחת, את הטענה כי נמנע ממנה לרכוש נסיון במחלקה אקוטית.

בנסיבות אלו, ובהינתן האמון שרכשנו לאותנטיות של המסמך מיום 6/11/05, הנסיבות שאינן במחלוקת בין הצדדים, והעובדה שבסוף כל הסופות לא היה חולק בין הצדדים כי העבודה במחלקה כרונית נוחה יותר מאשר העבודה במחלקה האקוטית – נחה דעתנו כי שיבוצה של התובעת במחלקה כרונית, היה בהתאם לרצונה.

45. ובאשר למחלוקת השניה שנותרה בין הצדדים, היינו האם במהלך שנת 2006 עד לחודש 10/06, מונו עובדים ללא נסיון במחלקה אקוטית לתפקידי אחראי/ת מחלקה, נזכיר כי לא היה חולק בין הצדדים, שבמהלך שנת 2005 עדיין מונו לתפקיד אחראי מחלקה עובדים ללא נסיון קליני במחלקה אקוטית, ולראיה – התובעת עצמה מונתה בתחילת שנת 2005 לתפקיד אחראית מחלקה, הגם שנכון לאותה עת לא היה לה כל נסיון קליני במחלקה אקוטית.

לא למותר לציין, שבכל הכבוד לטענות התובעת לפיהן במהלך שנת 2005 מונו אחיות לתפקיד אחראית מחלקה על פניה, הרי שהתובעת לא דקא פורתא בשאלה לאיזה מחלקות בדיוק מונו, האם היה להן נסיון קליני כלשהו במחלקה אקוטית, או שמא כמוה, היו נעדרות נסיון במחלקה אקוטית לחלוטין ובעיקר, לא דקא פורתא, מתי בשנת 2005 היה הדבר, האם בזמן שבו כיהנה התובעת כאחראית מחלקה ג14 או שמא בתקופה בה שהתה בחופש מחלה עקב תאונת עבודה, או שמא במועד אחר.

ובאשר לשנת 2006 עד לחודש 10/06 הרי שלעניין זה טענתה היחידה של התובעת היתה כי בחודש 5/06 מונתה לתפקיד אחראית מחלקה פנימית (מחלקה אקוטית) אחות שעבדה בבית חולים הלל יפה, הא ותו לא.

טענה זו לא רק שאינה תומכת בגרסת התובעת, אלא היפוכו של דבר – היא הנותנת כי אם אמנם הובאה אחות מחוץ למרכז הרפואי לתפקיד זה – היה זה מפני שלא נמצאה אחות אחרת בקרב סגל המרכז הרפואי שהתאימה לתפקיד, וזאת במובחן מנסיבות בהן היו ממנים אחות אחרת מקרב אחיות המרכז, בעלת נתונים זהים לתובעת לתפקיד, על פני התובעת.

במילים אחרות, ובכל הנוגע למחלוקת השנייה, אין בידינו לקבוע כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להראות כי אחות אחרת עם נתונים זהים לשלה, הועדפה על פניה ומונתה לתפקיד אחראית מחלקה, במהלך שנת 2006 עד לחודש 10/06.

כפעל יוצא מכך, אף לא נסתרה גרסת הנתבעת לפיה הגם שבתקופה זו עדיין לא דובר בתנאי סף לתפקיד, מונו לתפקיד זה אנשים עם נסיון קליני במחלקות אקוטיות.

46. סיכומם של דברים לעניין פרק זה.

בסוף כל הסופות ולאחר שנתנו דעתנו למכלול הראיות והנסיבות הסבוכות נשוא תביעה זו, אין בידינו לקבוע כי התובעת הרימה את הנטל להראות כי אי מינויה לתפקיד אחראית מחלקה בחודש 6/05 או בכל מועד שלאחריו, יסודו בשיקולים זרים מצד הנתבעת.

הנכון הוא כי מתוך בחינת מכלול נסיבות המקרה, עולה תמונה לפיה התובעת לא השכילה להתאים את עצמה לשינויים העוברים על המרכז הרפואי, וביכרה להמשיך לעבוד במערך הכרוני למרות שידעה בזמן אמת כי לצורך קידומה, רצוי שתרכוש נסיון קליני במחלקה האקוטית.

בהעדר נסיון קליני כאמור, ובהעדר ראיה לכך שהנתבעת מינתה אחות אחרת, במחצית השנייה של שנת 2005 או מהלך שנת 2006 עד לחודש 10/06, בעלת נותנים זהים לתובעת מבחינת נסיון קליני, לא כל שכן פחותים מן התובעת – אין בידינו לקבוע, כי בהחלטתה להחזיר את התובעת למינויה הקבוע כסגנית אחראית מחלקה בחודש 6/05 או לאחריו, חרגה הנתבעת מגדר הסביר ומקל וחומר כי פעלה משיקולים זרים כביכול.

סיכום

47. כפי שבואר לעיל, הפסקת מינויה בפעל של התובעת לתפקיד אחראית מחלקה בחודש 7/04 ובחודש 6/05 בוצעו כדין ובהתאם למתחייב מהוראות התקשי"ר.

יתרה מכך, וכמבואר לעיל לא הוכח בפנינו כי אי מינויה של התובעת לאחר מועד זה לתפקיד של אחראית מחלקה במינוי בפעל נוסף, נעשה משיקולים לא ענייניים, לא כל שכן משיקולים זרים.

להזכיר עסקינן בענייננו באחות ששימשה במשך כ- 10 שנים כסגנית אחראית מחלקה במינוי של קבע, לשביעות רצונם של הממונים עליה שאף היו מעוניינים לקדמה בתפקידיה, כפי שאכן נעשה, עת מונתה התובעת במינוי בפעל לתפקיד אחראית המחלקה בה שימשה קודם לכן כסגנית.

מתוך כלל תקופת העסקתה במרכז הרפואי, התובעת שימשה במשך שתי תקופות של 4.5 חודשים ושל 10 חודשים כאחראית מחלקה בפעל בשתי מחלקות כרוניות, ועקב נסיבות שלא היו בשליטתה (הניתוח שעברה בחודש 7/04) ובודאי שלא היו בשליטת הנתבעת, החמיצה את האפשרות לצבור את תקופת הותק הנדרשת כאמור בסעיף 18.282 לתקשי"ר, כדי שהמינוי בפעל יהפוך למינוי של קבע, נכון לאותה עת.

בהמשך, כאשר נסגרה המחלקה הכרונית בה כיהנה התובעת במינוי בפעל כאחראית (על רקע מציאות של התמעטות המחלקות הכרוניות במרכז), נראה היה כי התובעת לא השכילה להפנים את השינויים שעוברים על המרכז הרפואי ולכלכל את צעדיה בהתאם, עד שמצאה עצמה במצב בו העדר ניסיון קליני במחלקה אקוטית היה בעוכריה.

וכך, בסוף כל הסופות, המדובר בענייננו בהצטברות נסיבות, להן תרמה התובעת את חלקה, אשר הובילו למצב בו לא ניתן היה לקדם את התובעת נכון לאותה עת לתפקיד של אחראית מחלקה, חרף צפייתה (המובנת, יש לומר) כי כך יעשה.

דא עקא שצירוף נסיבות מצער זה מבחינת מבחן התוצאה, אין בו כשלעצמו כדי להצדיק הענות לתביעתה זו של התובעת, מקום בו שוכנענו כי לא נפל מתום בפעולות הנתבעת.

ודוק, באשר לטענות התובעת בתצהירה ובסיכומיה לגבי המינויים שניתן היה לבצע במרכז הרפואי כך שתשמר משרתה של התובעת כאחראית מחלקה בפעל, נזכיר כי בית הדין אינו מנהל את המרכז הרפואי במקום הממונים על ניהולו ואף אינו נוהג להתערב בהחלטות ניהוליות של המרכז הרפואי, כל עוד עומדות הן בדרישות המשפט המינהלי, וזאת גם אם הוא עצמו היה מנהל את המרכז אחרת, לו נתבקש לעשות כן.

בענייננו, משהוכח בפנינו כי מינוייה בפעל של התובעת וביטולם נעשו כדין ובהתאם להוראות התקשי"ר ומששוכנענו כי לא נפלו שיקולים זרים בהחלטות הנהלת הנתבעת בעניינה של התובעת – אין בידינו להתערב באותן החלטות לשנותן.

48. אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, אין לנו אלא לדחות את טענות התובעת בדבר פגמים כביכול שנפלו בהחלטות הנתבעת בעניינה, וכפעל יוצא מכך, אין לנו אלא לדחות את הסעדים כמבוקש על ידי התובעת בתביעתה שבנדון, הן את הסעדים ההצהרתיים לעניין מעמדה כאחראית מחלקה והן את הסעדים הכספיים כנתבע על ידיה לחילופין או במצטבר.

ודוק, משזו קביעתנו איננו נדרשים למחלוקת שנפלה בין הצדדים בדבר זכאותה של התובעת לסוג הסעדים הכספיים כנתבע על ידיה, או בדבר שווים המדוייק.

49. סוף דבר -

אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל – התביעה נדחית.

התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך של 4,500 ₪ לתשלום בתוך 30יום מקבלת פס הדין, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפעל.

ניתן היום, ט' אדר א תשע"א, 13 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

אתר רשלנות רפואית- מאמרים, עורכי דין, פסקי דין ועוד